בחילות והקאות במהלך ההריון ידועות כבר מימי היוונים הקדמונים, לפני כ-4,000 שנה. הרומאים חשבו (באופן שגוי) שבנים גורמים לבחילות חזקות יותר אצל האמהות, והמליצו לנשים לצום יום אחד ולהתרחץ ביין חם כדי להילחם בתסמינים.
בשנות ה-60, רופאים החלו לרשום תרופות יותר יעילות לכאורה נגד הקאות. אבל כאשר התגלה שתרופה אחת - תלידומיד, גורמת למומים מולדים, זה הביא לקיפאון במחקר על בחילות הריון.
הסיפור האישי שהוביל לפריצה
הסיפור של איך סוף סוף קיבלנו תשובה מדעית למה חלק מהנשים ההרות סובלות יותר מאחרות מתחיל עם אישה בשנות ה-90.
אחרי שהגנטיקאית מרלנה פייזו חוותה צורה קשה במיוחד של בחילות הריון, הנקראת היפרמזיס גרווידארום, היא מצאה מעט מאוד בספרות המדעית שמנסה להסביר למה זה קורה. בתור פוסט-דוקטורנטית בתחילת הקריירה, פייזו החליטה שהיא תמצא את התשובה בעצמה.
המחקר שהחל בחדר הבית
בחילות הריון לא היו המיקוד המקצועי של פייזו באותה תקופה, ולא היה לה מימון לחקר רשמי. אז היא התחילה במעין חקירה עצמאית. היא פרסמה סקר באינטרנט בימים הראשונים של הרשת וקיבלה מאות תשובות בפקס מאנשים שחוו היפרמזיס. אלה נתנו לה את הרמזים הראשונים שהמנגנון שפועל כאן עשוי להיות גנטי.
מה זה אומר עלינו?
המחקר של ד"ר פייזו מוביל אותנו צעד אחד קרוב יותר להבנת אחד הדברים הכי נפוצים שקורים בהריון - וגם לפתרון אמיתי. זה סיפור של נחישות אישית שהפכה למדע פורץ דרך.
למה זה חשוב לכל אישה?
הבנת הבסיס הגנטי לבחילות הריון יכולה לעזור לנו לפתח טיפולים טובים יותר ובטוחים יותר עבור מיליוני נשים ברחבי העולם שחוות את הקושי הזה.
הכתבה מבוססת על הפודקאסט Unexplainable ועל מחקרה פורץ הדרך של ד"ר מרלנה פייזו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו