מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Brain and Behavior מצא כי בזמן פעילות גופנית – לבד או בתחרות – אנשים חווים את הזמן כאיטי יותר. הסיבה: פעילות גופנית מאומצת גורמת למוח לעבור למצב של דריכות גבוהה, שמובילה לעלייה בתחושת חוסר נוחות גופנית. הקשב המוגבר לתחושות הגופניות יוצר רושם שחלף יותר זמן מכפי שעבר בפועל.
"כשמשתתפים ביצעו את התרגיל וביקשו לעצור שעון פנימי ב־30 שניות, הם אמרו 'עצור' לאחר 28 שניות בממוצע", אמר החוקר שטיין מנטינג, כיום באוניברסיטת אלסטר, ל־Live Science. "לפני ואחרי הפעילות הם עצרו את הזמן לאחר כ־31.5 שניות – מה שמצביע על כך שהזמן נתפס כאיטי יותר בזמן המאמץ".
הניסוי כלל 33 משתתפים (16 נשים ו־17 גברים), שביצעו שלוש רכיבות וירטואליות באורך 4 ק"מ – לבד, לצד דמות וירטואלית לא־תחרותית, ונגד מתחרה וירטואלי. לפני, במהלך ואחרי הרכיבה המשתתפים התבקשו להעריך את רמת המאמץ ואת תחושת הזמן שחלף.
לטענת החוקרים, התחושה ש־"עברו כבר שעתיים" כשבפועל עברו רק 10 דקות במכון הכושר אינה מקרית – הקשב המוגבר לפרטים פיזיים, כמו דופק ונשימה, משנה את תפיסת הזמן.
עם זאת, לא ברור אם עוצמת המאמץ היא שמאיטה את הזמן, או עצם קיום הפעילות. פרופ’ פיליפ גייבל מאוניברסיטת דלאוור, הסביר ב־Live Science כי מנגנון זה עדיין שנוי במחלוקת. מחקריו מראים שתפיסת הזמן תלויה בסוג המוטיבציה: "מוטיבציה של הימנעות (כמו להפסיק מאמץ לא נעים) גורמת לזמן להיגרר, לעומת מוטיבציה חיובית – שגורמת לו לעוף".
"כשאתה מתאמץ בקצב מקסימלי, זה יוצר חוויה לא נעימה שמניעה אותך להפסיק. זו דרך של המוח להגן עליך", אמר גייבל. לכן, הוא ממליץ להתאים את הקצב – "אל תתאמן בקצב שיגרום לך לשנוא את האימון".
לפי החוקרים, המתחרים הווירטואליים לא שינו את תחושת הזמן – אבל כן גרמו למשתתפים לרכב מהר יותר. ברכיבה תחרותית הם סיימו את המסלול ב־459 שניות, לעומת 467 כשלא הוצגה להם תחרות, ו־470 כשרכבו לבד.
"לא בטוח שהתוצאות ניתנות להכללה", אמר ד"ר אנדרו אדוארדס מאוניברסיטת קנטרברי. "המשתתפים היו בכושר טוב – וזה לא משקף את כלל האוכלוסייה". עם זאת, אם הממצאים יאומתו במחקרים רחבים יותר – הם עשויים לעזור לכל מי שמתאמן, לא רק לספורטאים מקצועיים. הבנת מנגנוני תפיסת הזמן עשויה לסייע לניהול קצב טוב יותר – ולהתמדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו