"היינו בחזית המאבק של ה־BDS": למרות הקושי - מייצרים בישראל

חברות ישראליות רבות מעדיפות למקם את המפעלים בארצות זרות, אולם יש גם כאלו שחשוב להן לייצר מהארץ - ולא רואות את עצמן באף מקום אחר • ראיינו כמה ממנכ"לי החברות וחזרנו מלאי גאווה

מפעל סודהסטרים, צילום: SODASTREAM

חברות ישראליות המייצרות בישראל נחשבות לצערנו ייחודיות, בעידן שבו מפעלים רבים מעדיפים לייצר בסין ובארצות אחרות ולחסוך כסף, ואף "כאב ראש". מי שעוקב אחר רשימות המפעלים בישראל יכול לראות שחלקם נעלמו עם השנים, ובהם גם דיסקרט, מיכל נגרין ועוד. לרגל יום העצמאות, שוחחנו עם מנהלי חברות ישראליות המייצרות בישראל בתחומים ייחודיים. הם סיפרו על הקשיים, אך הבהירו כי הגאווה הישראלית שווה הכל.

סודהסטרים העולמית

המותג, שנמכר לפפסיקו, הוא מותג המים המוגזים הגדול בעולם, והחברה היא היצרנית המובילה של מערכות הגזה ביתיות. כיום סודהסטרים נמכרת ברחבי העולם ביותר מ־48 מדינות, ולחברה יש 4,000 עובדים, מתוכם 2,500 בישראל. "לחברה יש שני אתרי ייצור", מספר אייל שוחט, מנכ"ל החברה, "האתר באשקלון מייצר סירופים, ובו עובדים 100 אנשים. במפעל בלהבים יש 2,000 עובדים. שם מיוצרים מכשירי הגזה, בקבוקים, מכלי גז ועוד, ושם אנחנו מייצרים הכל מאפס: יש לנו מפעל מתכת, מפעל פלסטיק ומפעל להרכבות. נוסף על כך, פיתחנו בעיירה הבדואית כסייפה קו ייצור לנשים בדואיות, ואנחנו גם המעסיק האזרחי הגדול ביותר בבתי הכלא בישראל".

שוחט מתאר את הייצור בישראל כציונות: "האוכלוסייה של העובדים בלהבים היא המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, אבל על סטרואידים. עובדים שם כ־400-300 עובדים מהקהילה האתיופית, מאות בדואים, פלשתינים, מזרח־ירושלמים, יוצאי חבר העמים, וכמובן יהודים".

אייל שוחט, צילום: אבישג שאר ישוב

לייצור בישראל יש גם לא מעט אתגרים, ובהם פעילות ה־BDS. "לפני עשר שנים היינו בחזית המאבק של ה־BDS", חושף שוחט. "כל הטענות שלהם היו סיפורי בדיה. כשעברנו ממישור אדומים לרהט, טענו שאנחנו גוזלים אדמות מהבדואים וסיפרו אלף שקרים. הזמנו עיתונאים מכל העולם להגיע אלינו לדבר עם עובדים, וחשפנו משכורות. כמו כן, הטבענו את דגל ישראל על אריזות כל המוצרים שלנו, שעליהן כתוב שהמוצר מיוצר בישראל על ידי יהודים וערבים שעובדים בשלום ובהרמוניה. לקוח גדול שלנו בשבדיה לא אהב את טענות ה־BDS בכלל, אז הזמנו את המנכ"ל למפעל בלהבים. אירחנו אותו יום שלם, שבסופו הכריז שאם נצטרך מישהו בתקשורת השבדית שייצג אותנו, אנחנו מוזמנים להרים אליו טלפון. הוא גם הדביק את מדבקת הדגל על גבי הטלפון שלו", מספר שוחט בחיוך.

מפעל טבע נאות, צילום: יח"צ

קבוצת טבע נאות

טבע נאות, כיום חברה גלובלית, מייצרת בישראל מאז 1942. ייצור הנעליים נעשה בקיבוץ נאות מרדכי ובקיבוץ דפנה, והחברה נמצאת בבעלות פרטית של סוזן וסטיב לקס.

"אחד הערכים החשובים שלנו זה ייצור בישראל, בגליל העליון", מספר משה מרי, מנכ"ל גלובלי של קבוצת טבע נאות. "יש לנו כאן 400 עובדים, מפעל וחנויות, וגם חברות־בנות בארה"ב ובאוסטרליה, ואנחנו מפיצים באסיה ובאירופה. ישראל היא מקום יקר יחסית לחיות בו, אך מצד שני אנחנו יכולים לייצר כאן בסדרות קטנות, ולמנף יכולות אחרות שמתקיימות מהייצור בישראל. אנחנו מפעל הנעליים היחיד בישראל, ונלחמים כדי לשמר אותו כאן, ואנחנו רואים איך המותג מתקבל כאן ובמקומות שאוהבים אותו בעולם וזה מעודד אותנו".

משה מרי, צילום: שלומי יוסף

ניאופרם מוצרי צריכה

במפעל DPL, הממוקם בקיבוץ עמיר שבצפון ושייך היום לקבוצת ניאופרם, מייצרים חיתולים ומגבונים של המותג "בייביסיטר", והקבוצה גם מייצרת את מוצרי ד"ר עור בישראל.

"רכשנו את המפעל ב־2015, וזו הגשמת חלום ציונית של אבא שלי, דוד פורר (הבעלים של קבוצת ניאופרם)", משתפת נילי פורר רבינוביץ, מנכ"לית החברה. "זו זכות של חברה ישראלית שיכולה לתרום לקהילה ולאפשר מאות מקומות עבודה לתושבי הצפון. במפעל עובדים כ־150 אנשים מכל המגזרים והקהילות, כולל ערבים, אתיופים, צ'רקסים ועובדים עם צרכים מיוחדים".

מפעל DPL, צילום: יח"צ DPL

גם פורר הודפת שאלה על מחשבות לעבור מעבר לים: "ממש לא חשבנו על זה. בקורונה התמלאנו גאווה שלנוכח אתגרים בכל התחומים, המשכנו לעשות כל מה שיכולנו כדי לשמר את הרציפות של המוצרים על המדפים. זה הראה כמה חשוב שהמרחק בין הייצור למדפים יהיה קטן".

נילי פורר רבינוביץ, צילום: יח"צ DPL

קבוצת מרום

במפעלים של חברת מרום, הממוקמים בכפר סבא ובראש העין, מייצרים דגלים, ומועסקים בהם 29 עובדים, הכוללים גזרנים, תופרים ועוד.

את העסק הקים אבי מרום מילברגר, יו"ר הקבוצה, לפני 39 שנים: "כשהייתי צעיר הייתי מופיע על בימות הבידור בפורים וביום העצמאות, ודרך זה נחשפתי לכל הצרכים של העיריות, שכללו תרנים וסמלים. למדתי את מדע הדגלים והסמלים, ומצאתי בזה עניין רב. מאחורי כל דגל יש סיפור שלם. אנחנו מייצרים מאות דגלים ביום במפעל. לאורך השנה אנחנו מייצרים גם תיקי פרסום לקידום מכירות, משענות ראש למטוסים ולאוטובוסים, ועוד".

מפעל מרום, צילום: ניר מרום

לגבי היתרון של ייצור בישראל על פני ייצור בסין הוא מספר: "זו האפשרות להתעסק בכמויות קטנות. באשר לעלויות הייצור, העלויות שלנו גבוהות באלפי אחוזים. שכר תופרת בישראל עומד על 60-30 שקלים לשעה. הקולגה שלי בסין משלם את אותם סכומים בדולרים, אבל לחודש. כמו כן, אין לו שעות נוספות, חופשות לידה ומילואים. מצד שני, האיכות כאן גבוהה יותר".

אבי מרום מילברגר, צילום: ניר מרום

חברת Upstep

בחברה עובדים 50 איש, המייצרים מדרסים בהתאמה אישית. המפעל ממוקם בראשון לציון, ומאחורי החברה עומדים שלושה אחים: לימור כץ, אביעד רז ואורן רז.

"מלכתחילה המחשבה היתה לייצר כחול־לבן", מציינת כץ, "למרות שהפוקוס שלנו הוא בשוק של ארה"ב. פיצחנו את הדרך להתאים מדרסים ברמה הגבוהה ביותר בלי לראות את הלקוח, בעזרת קופסת דריכה, שבאמצעותה כף הרגל שלו נסרקת.

לימור כץ, צילום: מורג ביטן

"בכל שנה אנחנו גדלים ב־100% במכירות, והגענו לרמת ייצור של עשרות אלפי זוגות מדרסים. אנחנו גאים מאוד שאנחנו מספקים מקומות עבודה לאנשים מבוגרים, שלפעמים לא יודעים את השפה, ולא קל להם".

היא מסבירה את ההחלטה לייצר בישראל, ולא בשוק האמריקני: "אנחנו מאמינים בייצור כחול־לבן, ואנחנו מרגישים שכל החברה היא משפחה גדולה. יש לנו פיתוחים טכנולוגיים דרמטיים, שלא קיימים בעולם ושעומדים לצאת לדרך בחודשים הבאים. כמו כן, בארה"ב יקר יותר לייצר. אבל אני יכולה לספר שקיבלנו פנייה מיצרן בהונג קונג, שהציע לנו לייצר בזול יותר, ולא היה רגע אחד שחשבנו לבדוק את זה. מה יותר כיף מלתת פרנסה להרבה אנשים בתנאים טובים?".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר