אם יש זוג בעונה הנוכחית של "חתונה ממבט ראשון" שמצליח להצית דיון כמעט בכל פרק מחדש - אלה ויקי ועומר. מהרגע של "סיפור המפתח", דרך הפערים שנחשפו ביניהם ועד השיחה המדוברת עם כלנית הפסיכולוגית - נדמה שלכל אחד יש דעה ברורה על מה שלא עובד בקשר הזה.
ולמרות שכולם יסכימו שהשיחה הזאת היתה קשה לצפיה, הפרשנויות היו שונות לגמרי. היו מי שטענו שכלנית פשוט אמרה את מה שרבים חשבו - שויקי מבקרת, מקטינה ולא באמת מאפשרת לעומר להיות עצמו. מהצד השני, היו שטענו שדווקא עומר הוא הבעיה, שויקי היא אישה חזקה וישדכו לה גבר פחות מתאים, ושמטפלת בכלל לא אמורה לדבר בצורה כל כך נחרצת וישירה.
בתוך כל הוויכוח הזה, בדקתי עם המאמנת הזוגית, הדר זוהר, שאלה קצת אחרת: האם יש דפוסים שאנחנו מביאים איתנו לקשר, שבסופו של דבר מרחיקים את הזוגיות שאנחנו כל כך רוצים?
"הבעיה היא לא להיות אישה חזקה"
לדברי זוהר, הטעות היא לחשוב שהדיון עוסק בעצמאות נשית.
"אני לא חושבת שהבעיה היא שוויקי אישה חזקה", היא אומרת. "להפך. אני עובדת עם נשים חזקות, עצמאיות, מנהלות ומצליחות. השאלה היא האם בתוך מערכת היחסים יש מקום גם לפרטנר.
את יכולה להיות אישה שמנהלת חברה, מרוויחה מצוין ועושה הכול לבד - אבל בבית לא חייבים להמשיך להיות המנכ"לית. לפעמים דווקא היכולת לתת לבן הזוג לעזור, להוביל או פשוט להיות משמעותי, היא זו שמאפשרת לקשר להתפתח".
"כל ביקורת היא עוד אבן על אבן"
אחת הנקודות שחוזרת לאורך השיחה עם הדר היא הדינמיקה שנוצרה בין השניים כבר מהרגעים הראשונים.
"היא כל הזמן הראתה לו במה היא טובה ממנו - בגלישה, בעמידת ידיים, דרך השוואות לאחרים. אולי כל אירוע בפני עצמו נראה קטן, אבל כשזה קורה שוב ושוב, בן הזוג מתחיל להרגיש שהוא אף פעם לא מספיק טוב".
ככה שהבעיה היא לא בהכרח ביקורת אחת או ויכוח אחד, אלא ההצטברות שלהם.
"בהתחלה הוא עוד צחק מזה. אבל צריך להבין שכל הערה כזאת היא עוד אבן על אבן. בסוף הבן אדם שמולך כבר לא מרגיש שרואים אותו, אלא שמקטינים אותו".
ופה זה כבר לא שאלה של שליטה, אלא של תחושה שנוצרת בתוך הקשר.
"היא לא נותנת מקום. היא לא נשענת לרגע, לא מאפשרת לו להרגיש משמעותי בתוך הקשר".
ואז הגיע הסופ"ש ששינה משהו
מה שהצליח לחזק את הטענה הזאת, הוא דווקא פרק הסופ"ש זוגות ששודר אתמול (רביעי).
פתאום ראינו עומר משוחרר יותר, צוחק יותר, יוזם יותר.
"גם ויקי אמרה: 'אני מגלה מישהו אחר יותר מוביל ומצחיק'. בעיניי זה לא מקרי. גם נועה מאוד הרימה לו, גם ויקי הייתה רגועה יותר ולא הגיעה מהמקום הביקורתי, וכשזה קורה אנשים פשוט נפתחים.
"הוא עדיין היה ילדותי", זוהר מודה, "אבל יצא ממנו משהו אחר. וזה בדיוק העניין - כשיש אווירה נעימה יותר, מפרגנת יותר ופחות שיפוטית, הרבה יותר קל לאדם שמולך להביא חלקים שלא הצליחו לצאת קודם".
אי אפשר לדעת כמובן מה היה קורה מחוץ למצלמות או בלי פורמט הטלוויזיה. אבל קשה היה להתעלם מכך שדווקא כשהאווירה הייתה רגועה יותר - גם ויקי הצליחה לראות בעומר צדדים שלא ראתה קודם, והוא מצדו נראה בטוח ומשוחרר יותר.
"זה לא קשור רק לגברים"
כמובן שהעיקרון הזה נכון בכלל לכל מערכת יחסים.
"אם את מתנהגת בזלזול לחברה שלך, צוחקת עליה או לא מעריכה אותה, גם היא בסוף תתרחק. זה אותו דבר בזוגיות. כולנו רוצים להרגיש שרואים אותנו, שמכבדים אותנו ושמאמינים בנו".
ובאותה נשימה חשוב לזכור שהאחריות חייבת להיות הדדית.
"זה לא אומר שאישה צריכה רק לתת. להפך. גם הגבר צריך לכבד, לחזר, להקשיב, לגרום לה להרגיש אהובה ובטוחה. זה חייב להיות הדדי".
"המטרה היא להוציא אחד מהשני את החלקים היפים"
בסופו של דבר, אי אפשר לדעת איך נראית מערכת היחסים של ויקי ועומר כשהמצלמות כבויות, וכל מסקנה מתבססת רק על מה שאנחנו רואים על המסך. אבל אם יש דבר אחד שאפשר לקחת מהסיפור שלהם, הוא שביקורת, השוואות והקטנות שוחקות כמעט כל מערכת יחסים.
"המטרה של בני זוג היא להוציא אחד מהשני את החלקים היפים. לעודד, לשמור אחד על השני, להיות במקום שרוצה בטובת האדם שמולך. כשיש ביקורת בלתי פוסקת, השוואות והקטנה - קשה מאוד לזוגיות לפרוח."
ואולי זו בכלל אחת התזכורות המעניינות שהעונה הזאת מספקת: לפני שאנחנו מחליטים אם האדם שמולנו הוא "הנכון" או "הלא נכון", כדאי לשאול איזו גרסה שלו מקבלת מקום לצאת החוצה בתוך הקשר שנוצר בינינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו