גרושתו של חנן בן ארי זועקת: ''אי אפשר ככה''

הדסה בן ארי, הסופרת והמרצה שהפכה מאז הפרידה מהזמר חנן בן ארי לאחד הקולות הבולטים ברשת, פרסמה פוסט אישי חדש. הפעם, במקום טקסט על כאב או געגוע, היא מספרת על מבצע חמלה ספונטני שיצא משליטה בלב ירושלים, וגולשת ממנו להגיג רחב על הקיץ, האימהות וחודש תמוז.

בפוסט, שכמו רבים מהטקסטים שלה משלב הומור עם עומק, מתארת בן ארי ביקור אצל חבר ילדות שזה עתה עבר לדירה קטנה מעל שוק מחנה יהודה. "קירות לבנים, שני חדרים, ערמות של ספרים ובדידות מקיר לקיר", היא כותבת, ומסכמת בשנינות שגבר מוכשר וחכם עדיין "יגור בתוך מעברה" אם אין בחייו אישה, גם אם לדירה יש פוטנציאל אדיר.

עיצוב הבית שהפך למסע

מתוך אותה תחושה יצאה בן ארי למשימה: היא מילאה את המכונית בעציצים, סלים ומתלים, ובדרכה נתקלה בעומר, חבר ותיק שאותו היא מכירה מגיל 14. השניים צעדו ברחוב אגריפס כשהם עמוסים בחפצים שנפלו להם שוב ושוב, עד שהסיטואציה הסלימה: בחור חרדי שנתקל בהם צחק, ואז הצטרף לעזרה. "יאללה, תפוס", אמר לו עומר, וכך השלושה המשיכו יחד לעצב מחדש דירה של אדם שכלל אינו מוכר לשניים.

הרגע הקומי הגיע בסיום. בחניון הבחינה בן ארי בחרדי שוב, לצד רכבו, כשהוא מצביע עליה מול אשתו ואומר: "הנה, זאת היא שלקחה אותי לטיול הזה". בן ארי כבר חששה שתיאלץ "לטפל בשלום בית", אך אז זיהתה אותה האישה ברכב ונרגשה: "הדסה! איזה כיף לראות אותך, אני עוקבת אחרייך". בן ארי, שלפי תיאורה הרגישה "כמו ילדת בת מצווה", חיבקה אותה, מבלי לגלות לה שבקרוב היא תהפוך בעצמה לטור.

ההומור על תקופת הקיץ

מכאן עוברת בן ארי להגיג עונתי. את החודש הקרוב, על ההמתנה מורטת העצבים ושינויי התוכניות שמביא עמו החופש הגדול, היא מתארת כ"סיפור על נשים אמיצות ומזיעות". היא מכנה את התקופה "נשים מבכות את התמוז", ומזכירה את המקור המיתולוגי השומרי שלפיו האל תמוז מת מדי קיץ, פולחן שבמהלכו נמסו עיני הפסל וגרמו לנשים לבכות כמותו.

בסיום מציעה בן ארי זווית שנונה: אם הנשים יכתבו את כל הקיטורים שמתפרצים מ"סיר הלחץ של הקיץ", יוכלו להוציא סדרת ספרים שלמה, ואם יערכו את כל סרטוני הווידאו שהן מצלמות, יוכלו להפיק סרט באורך מלא.