גרושתו של חנן בן ארי מתמודדת עם פחד משתק: ''על בסיס שבועי''
לקראת חודש הספר, הסופרת והמרצה הדסה בן ארי שיתפה בטקסט כואב וחשוף על מאחורי הקלעים המורכב של אנשי הבמה, החרדה המשתקת מאולמות ריקים, וההחלטה להגיע מחר לקו העימות למרות המצב הביטחוני: "אם יגיעו שמונה אנשים - אהיה מבסוטה"
,עודכן
0השמעה
מאחורי המעטפת הנוצצת של אנשי המילה והבמה בימי חודש הספר, מסתתרים לעיתים קרובות פחדים קיומיים מפני אולמות ריקים וחוסר הצלחה. מי שבחרה להציף את המורכבות הזו בצורה החשופה ביותר היא הסופרת והמרצההדסה בן ארי(גרושתו של הזמרחנן בן ארי), ששיתפה את עוקביה בפוסט אישי ונוקב על רקע לוח ההופעות הצפוף שלה - והנסיעה המתוחה המתוכננת שלה מחר (שלישי) לקרית שמונה.
בן ארי פתחה את דבריה בציטוט של חברה קרובה שכינתה אותה "מטאור בשמי ישראל" לאחר שראתה את הלוח החודשי שלה, אך מיהרה להציג את הצד השני של המטבע: "רציתי להגיד לה, נשמה, הדבר שהכי מפחיד מטאור הוא להתרסק. וכל שבוע מחדש אני עומדת בפני האפשרות הזאת ואני צריכה לבחור. אני מפחדת פעם בשבוע, ממש על בסיס שבועי".
הכיסאות הריקים והקהל מאור יהודה
בדבריה, תיארה בן ארי את המציאות הלא מדוברת של עולם ההופעות וההרצאות, שבו גם השמות המוכרים ביותר נאלצים להתמודד לפעמים עם אכזבות ותפוסה דלילה. "אתם יודעים שרוב אנשי הבמה לא יודעים כמה כרטיסים הם ימכרו?", כתבה.
"ואם יש גשם בתל אביב ורוחות וקרס עץ, את יכולה להגיע לאולם של 300 איש ויהיו בו רק שישים אנשים - שחמישים מתוכם את הבאת! אמא שלך, סבתא שלך, כמה דודות, ושכנות מאור יהודה ששמרו לך אמונים למרות שעזבת את העיר לפני עשור. שישים אנשים יצאו דלוקים, אבל את תצאי עם התמונה של הכיסאות הריקים. הבטחתי לעצמי ליהנות מקהל של עשרים איש כמו מקהל של 300. זה לא תמיד הולך לי, לפעמים זה כואב או משפיל או מאכזב, אבל אין דרך אחרת".
"מי יוצא מהבית תחת מתקפת כטב"מים?"
החלק המתוח ביותר בטקסט נוגעלהרצאה המתוכננת שלה מחר (שלישי) בצפון הארץ, תחת המציאות הביטחונית המורכבת בצל המלחמה. בן ארי לא ניסתה לייפות את המציאות והודתה בחרדה העמוקה שמלווה אותה לקראת המפגש בקו העימות.
"מחר אני מגיעה להרצאה בקרית שמונה. ואני מפחדת בהכחשה, שלא לומר מתה מפחד", שיתפה בכנות. "אבל סיכמתי עם עצמי שאני לא חושבת על זה עד שאגיע ואחבק אנשים. אם הם יגיעו, כמובן. מי יוצא מהבית תחת מתקפת כטב"מים? רציתי להגיד לחברה שלי שאם יגיעו שמונה אנשים לספריה העירונית בקרית שמונה אני אהיה מבסוטה".
למרות הפחדים, בן ארי מבהירה כי המפגש הישיר עם הקוראים הוא הדלק של היצירה שלה: "בשביל לכתוב כל מה שאני מתכננת אני צריכה להיות שנה אחת רפונזל, להיכנס לראש מגדל ולתת למקלדת לכתוב בלי שום הסחות דעת. אבל זה לא יקרה. כי האומנות שלי חיה מהמפגש עם הקוראים שצורכים אותה. מהאישה שפגשה אותי בכניסה לחניון, מזאת שפגשה אותי מחוץ לחדר הכושר והתחילה לבכות. כולנו ספרים פתוחים, ואני רוצה לקרוא את הספרים האלה".
