"הדג הנפוח": הכירו את טיפוס הדייטים הכי גרוע שיש

יש דייטים שמתחילים רגיל לגמרי - כמה מפגשים נחמדים, קצת הודעות, אולי אפילו תחושת התלהבות קטנה באוויר. ואז פתאום משהו משתנה: שאלות על חתונה,דיבור על עתיד משותף, או פשוט תחושה שהצד השני "מתלהב מדי". ומשם, כאילו משום מקום, מגיעה ההתרחקות.

לא תמיד מדובר בבעיה אמיתית - לפעמים פשוט מרגישים שזה לא זה. אבל כשזה חוזר על עצמו שוב ושוב, עם אנשים שמתקרבים ואז נעלמים או נדחים ברגע שנהיה אינטימי מדי - יכול להיות שמדובר בתופעה שנקראת "הדג הנפוח", או בעברית - "אבו-נפחא".

וכן, זה לא דג אמיתי - אלא כינוי לדפוס שבו אנשים מרחיקים אחרים בדיוק כשהקשר מתחיל להיות קרוב מדי.

אז מה זה בעצם אומר?

המונח הפך פופולרי בזכות קייטי מורטון, מטפלת מוסמכת לנישואין ומשפחה, שמתארת אותו כדפוס של התרחקות רגשית כשמתחילים להרגיש פגיעים.

ההסבר פשוט יחסית: ברגע שמישהו מרגיש שהקשר נהיה קרוב מדי - הוא "מתנפח" ומתרחק, במקום להישאר ולתקשר מה עובר עליו.

איך זה נראה בפועל?

זה לא תמיד דרמטי - לפעמים זה פשוט מתחיל בקטן: לא עונה להודעות, פחות יוזם מפגשים, יש ירידה בהתעניינות בצד השני..

במקרים אחרים זה יכול להיראות כמו ריבים שמופיעים דווקא כשהקשר מתחיל להתחזק - כאילו משהו "מחבל" בקשר מבפנים.

בעיקרון, מדובר בדרך של המערכת הרגשית לנסות להגן על עצמה. ברגע שמרגישים פגיעות - מגיע הצורך להתרחק.

למה זה קורה?

אחד ההסברים המרכזיים קשור לסגנון ההיקשרות שלנו במערכות יחסים.

יש אנשים שנוטים להיקשרות נמנעת - כלומר, קרבה רגשית יכולה להרגיש להם קצת יותר מדי, ולכן הם נוטים לקחת צעד אחורה כשזה נהיה אינטנסיבי.

לפעמים זה נובע גם מחוויות עבר או קשרים קודמים שבהם קרבה הסתיימה בפגיעה, ביקורת או חוסר יציבות. הגוף פשוט "זוכר" את זה - ומנסה להימנע מסיטואציה דומה.

אפשר לשנות את זה?

לא צריך "להיפטר" לגמרי מהדפוס - לכולם יש רגעים של התרחקות או צורך במרחב. אבל כן אפשר ללמוד לזהות אותו ולהגיב אחרת.

קודם כל לזהות

כשהתחושה של רצון להתרחק עולה - כדאי לשים לב מתי זה קורה ומה בדיוק הפעיל את זה.
לא פעם מתגלה שזה דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב.

במקום להתרחק - לדבר

במקום להיעלם או לסגור את הדלת, אפשר פשוט לשתף.

לפעמים שיחה קטנה וכנה יכולה למנוע הרבה אי־הבנות. הרבה פעמים מתברר שלא הייתה בכלל סיבה אמיתית להתרחקות - אלא רק תחושה רגעית.

גם גבולות זה חלק מהעניין

לא כל צורך בקרבה או במרחק חייב להיות דרמה.

לפעמים מספיק להגיד "אני צריכה ערב לעצמי" או "אני קצת עמוסה היום, נדבר מחר" - כדי לשמור על קשר בלי להרגיש חנוקים.

ומה אם יוצאים עם מישהו כזה?

אם הצד השני נראה פתאום מרוחק, לא חייבים ישר להסיק מסקנות. אפשר פשוט לשים לב לדפוס, לשאול בעדינות מה קורה, ולתת מקום לתשובה אמיתית.

אם יש תקשורת פתוחה - אפשר לעבוד על זה יחד. אם לא, והדפוס חוזר שוב ושוב - ייתכן שזה פשוט לא הקצב הנכון לקשר.