היא הייתה אחת הפנים המוכרות של ישראל - פפראצי רדפו אחריה, מגזינים רצו אותה על השער, ואנשים ברחוב זיהו אותה במבט. ואז, בשיאה, היא פשוט נעלמה.
מורן אייזנשטיין לא ברחה מהזרקורים, היא בחרה לעזוב אותם. משהו בפנים אמר לה שהתהילה ריקה, שיש לה מסע אחר לעבור, ושהיא לא יודעת עדיין לאן הוא יוביל. היא הסתגרה, עברה תקופה קשה, ויצאה ממנה אישה אחרת. רוחנית יותר, מחוברת יותר לעצמה. ואז, דווקא כשחשבה שהיא מכירה את עצמה לעומק, נכנס לחייה קשר שהפך את עולמה. מטפלת זוגית אמרה לה ישירות: "את אישה מוכה". המשפט הזה, שבתחילה בכלל לא הצליחה להכיל, הפך לנקודת מוצא נוספת, שממנה צמח, בסופו של דבר, מיזם שלא תכננה, ואהבה שלא חיפשה. בשיחה גלויה בפודקאסט של אסף הדר, היא מדברת על מה שעבר עליה בבית, על ההחלטה לעזוב את הזרקורים, ועל האתר שנולד מרגע של ריקנות מוחלטת.
צפו בראיון המטלטל עם מורן אייזנשטיין
מורן, את אחת האייקוניות הגדולות של שנות ה-2000. כמה זה חסר כיום?
"רוב החיים אני חושבת על עצמי. אני חושבת שרובנו ככה. אתה מתעסק בהרבה: איך אני נראה, למה אין לי אהבה, למה זה קרה לי, מתי יהיה לי עוד כסף. והפסקתי לשאול למה, כי הבנתי שהקורבנות הפנימית הזאת לא מובילה לשום מקום. ואז אמרתי, אוקיי, מה המשמעות? בסוף, גם כשאתה משיג הכול, בן אדם חושב שכשיהיה לו הבית הכי יפה, הוא יהיה מאושר. שיהיה מפורסם, שיהיה מאושר. אני חוויתי את זה - הייתי הכי מפורסמת בישראל, היה לי האוטו, לא חסר לי כלום, רדפו אחריי פאפרצי ולא הייתי מאושרת. אז מה כן? ואז הבנתי, עם השנים, עם תהליך, זה לא ברגע, שהדבר היחיד שמחזיק מים, כמו שאומרים, זה רק אמונה".
הנפש בריאה מי שחי חיי זוהר?
"וואו, זה קשוח, כי באמת הרבה אנשים רוצים. גם מבחינת מראה, גם 'יש לי'. אבל מה שאתה מציג בחוץ אין לזה שום קשר למה שהנשמה שלך חווה. יש אנשים שחיים מלייקים, אתה מעלה תמונה, 'וואו, איזה שרירים', וזו התמכרות. ומתישהו, אם בן אדם לא מבין את זה, הוא נשאר בלופ ולא יודעת מה קורה לו בסוף. אני רואה את הפלטפורמות האלה ככלי, הן יכולות להיות נזק לנשמה, והן יכולות להיות ברכה. תלוי לאן אתה לוקח את זה. אם יש לך מיליון עוקבים ואתה עושה עם זה משהו שנותן ידע, שנותן לבן אדם - מבורך. אם אתה לוקח את זה רק לתדמית, בסוף יהיה לזה מחיר נפשי. ואתה רואה אנשים מפורסמים שפתאום אומרים 'אני לוקח הפסקה' ונעלמים, כי כל הזהות שלהם הייתה תלויה במה שיגידו עליהם".
היום את במקום אחר לגמרי.
"כן. אני משתמשת בפלטפורמות לדברים טובים, ברוך השם. אבל אני יכולה להגיד לך, אני זוכרת את התחושות מאז. הייתי עם עצמי במקום לא טוב, גם לא הייתי רוחנית כמו עכשיו, לא הייתה לי אמונה. הייתה איזו אופוריה של תהילה, פפראצי, הולכת לכל מקום, מצטלמים ויש בזה היי, בטוח. אבל מי שלא מביא משהו אמיתי מאחוריו, זה נגמר מלמעלה למטה".
יצאת מהעולם הזה בשיאך, אפשר לומר.
"הרגשתי שאני חייבת להביא משהו, משמעות לעולם. זו לא הייתה החלטה קלה, אבל הנשמה בחרה בזה. אני פשוט לא ידעתי להגדיר שהנשמה בחרה. חוויתי את זה כמשבר, דיכאון, חרדה. זו הייתה תקופה מאוד קשה".
נעלמת לגמרי מהמסכים.
"נעלמתי. אמרתי לעצמי, אני לא אהיה הבחורה הזאת יותר, אני אביא משהו עם משמעות. ובין זה לבין להביא, אתה יודע כמה שנים זה לקח? כמה שנים עד שהגעתי למקום שהיום אני יושבת ולא אכפת לי מה יגידו. אז יכלו להגיד לי משהו מעליב בטוקבק וזהו, הייתי נגמרת. היום תגידו מה שאתם רוצים, אני לא קוראת בכלל. נשמה יותר חזקה לפעמים מהכסף".
מה הרגשת באותה תקופה?
"הרגשתי ריקנות. מה אני מביאה לעולם? הבלונדינית הזאת, אוקיי. אבל מה המסר? מה הערך המוסף? הרגשתי את זה מאז שהייתי ילדה, בת 14, אפילו לפני, משהו שאי אפשר להסביר במילים, שאני רואה דברים מעבר. לא ידעתי לקרוא לזה אינטואיציות גבוהות או מדיום, לא ידעתי שאטפל באנשים יום אחד. היום, כשאני מסתכלת בדיעבד, הריקנות הזאת הייתה כדי להיכנס למסע, שאגיע לאן שאני היום".
אפשר לומר שזה היה מעין התגלות?
"חד משמעית כן. היום אני בטוחה שזה הכול אלוקי, זו התוכנית האלוקית, שאמרה לי: פה הסתיים הפרק, עכשיו את עוברת טרנספורמציה. אם זה יום אחד להכיר נרקסיסט ולטפל בנפגעיו, אם זה יום אחד לפתוח אתר היכרויות, לא משנה. לא ידעתי לאן המסע מוביל. היום כשאני חווה משבר, אני לא לוקחת את זה דרמטית , ישר אני שואלת: מה השיעור? למה הבאת את זה? ויש תשובות. ברגע שאני שואלת, אני מקבלת".
החיים לא תמיד חייכו אלייך. שיתפת בעבר על זוגיות שהפכה את עולמך.
"וואו. כן. כל האנשים שנמצאים בקשרים כאלה אומרים אותו דבר, 'תודה ששלחת לי את הדבר המושלם הזה, חיכיתי לזה כל החיים.' אתה מרגיש שמצאת את הנשמה התאומה שלך, שאתה בגן עדן של אהבה. וככל שהתחושה הראשונית טובה יותר, הפצצה שאתה מקבל אחרי, קשה יותר. רימו אותך, סוג של. נוכלות רגשית. הכאב פשוט נוראי, אתה מרגיש הכי מטומטם בעולם שבכלל חשבת שזה אהבה. אבל אני לא מפילה על אף אחד, יש לי אחריות אישית. אם משכתי את זה אליי, הייתי שם, אפשרתי. מה זה משנה הוא? איפה הייתי?".
עברת אלימות שקופה.
"זה קשר רעיל. הייתי עם בן אדם עם הפרעת אישיות נרקסיסטית, אבל קשר רעיל הוא קשר רעיל, הוא לאו דווקא חייב להיות עם טייטל. בהתחלה זה הפצצות אהבה - לאב בומינג. אתה מרגיש גן עדן, מוצא את שאהבה נפשי, הוא ממלא כל חלל ריק שחסר מילדות. כל נרקסיסט מביא את הכלים שלו. יש כאלה שמשתמשים בכוח הכלכלי, יש כאלה שנופלים על קורבן שיש לו. אבל בגדול, אם הייתי יודעת בהתחלה מה יקרה אחרי שמונה חודשים - לא הייתי שם לרגע".
מה זאת אומרת התקפי זעם?
"צעקות מעבר לכל גבול, שהאוזן לא יכולה להכיל. ובחוץ? בחוץ האנשים האלה הם מלאכים. כולם יגידו איזה צדיק, איזה אדם נחמד. בבית המסכה יורדת, ושם הם מרשים לעצמם להיות. זה הכי מתסכל, שכולם רואים אותו בחוץ ואוהבים, ובבית אתה עובר גיהנום".
לא פחדת שזה יסלים?
"פחדתי מאוד. הלכנו לטיפול זוגי ואמרתי לו, או שהולכים לטיפול או שזה נגמר. בפגישה הראשונה נגע לו איזה המטפלת בנקודה רגישה, וכמעט שבר את הקליניקה. הלך. ישבתי שם בוכה ומתביישת. אבל מצד אחד היה בזה גם משהו. סוף סוף מישהי ראתה מה אני עוברת. היא אמרה לי: 'מורן, את אישה מוכה.' זה טלטל אותי. אני? אישה מוכה? אני מבית טוב מחיפה, ההורים שלי אהבו אחד את השני, רקדו בסלון, זה לא קשור אליי. ואז התחיל המסע של להבין שכן".
זה גם הפעם הראשונה שמישהו ראה.
"כן. מצד אחד בכיתי והתביישתי, מצד שני אמרתי, וואו. אני לא משוגעת. אני לא מדמיינת. אני חושבת שאם הייתי נשארת עוד קצת, זה לא היה נגמר טוב. אחד הדברים שאולי הצילו אותי, זה שאני בן אדם מוכר, וחשבתי שהיה לו פחד. אבל גם אם הייתי עוברת דברים קשים יותר, הייתי משתפת בגלוי, בלי להזכיר שמות, כי כל מה שאני עושה זה כדי שאנשים שנמצאים שם ידעו, זה קורה גם לכאלה שנראות נוצצות מבחוץ".
מהטראומה האישית שחווית, פיתחת אתר היכרויות.
"הייתי שנים בתהליך ריפוי, וקשה היה לי להתחבר לאנשים. בהתחלה פוחדת לא ליפול על עוד אחד כזה. לא יודעת כמה את חזקה, כמה יסובבו אותך. כשסיימתי את המסע ריפוי הבנתי שחיזקתי את האנרגיה הזכרית שלי, הדומיננטיות, הגבולות. ופתאום גברים אלפא אמיתיים לא ממש ניגשו, כי כבר לא הייתי פקינז צמאה לדמות אב, הפכתי לרוטוויילר. אמרתי לעצמי: מורן, אולי בתיקון שלך נגזרת להיות לבד. וקיבלתי את זה. אמרתי לבורא עולם, בסדר, רק תן לי לגדל את הילדים בשלווה. ואז שאלתי את עצמי, מה הייתי עושה אם היה לי גבר? לקחתי יומן והתחלתי לכתוב. וכל מה שכתבתי, התחלתי לעשות לבד. ואז, יום שישי בצהריים, ירדה לי הערה, לעשות משהו שמחבר בין אנשים. אפילו השם של האתר שאני רוצה ירד, 'אהבה ממימד אחר'. כתבתי פוסט ברגע. ככה זה נולד".
ומהמיזם יצאה לך גם זוגיות.
"כן. בחור שראה את המיזם פנה אליי, אמר שהוא מבין בדיגיטל ורוצה לעזור להעביר את זה קדימה. נפגשנו, לא בקטע רומנטי בכלל. אבל מצאתי את עצמי מדברת איתו שעות על זוגיות, על אהבה, על החיים, ומזהה משהו שלא הכרתי הרבה זמן: נשמה שטוב לי לידה. היום אנחנו יחד. אני קוראת לו 'הבחור' כי הוא לא ברשתות ולא רוצה שיחשפו אותו. אני פחות בהצהרות, יותר מחוברת למה שהנשמה שלי מרגישה".
איך האתר עובד בדיוק?
"זה אתר מנויים, אבל מצומצם, בוטיקי. לא פתוח לכולם. מעבר לאתר עצמו, אני מתכננת אירועים נגיד ערב על הים, שבו אנשים שמנויים יוכלו לפגוש אחד את השני פנים אל פנים. לא תמונה, לא פרופיל. ממש לרגע לרגש את התדר של הבן אדם, לריח שלו, לאנרגיה שלו. כי בתמונה אתה לא יכול לדעת שום דבר".
מי הקהל שלך?
"קודם כול, מי שאמיתי עם עצמו. מי שבאמת מוכן. אם מישהו נפרד לפני שבוע מקשר רעיל ורוצה להצטרף, אני אומרת לא. לך תרפה. קחי את הזמן. גבר שאמר לי שהתגרש לפני שבוע מנרקסיסטית, גם לו אמרתי לא. אתה לא מוכן. מי שמיצה את ההיכרויות המהירות ומבין שיש משהו אחר - שיבוא. ומי שמחפש רק מראה? יש לו מקומות אחרים שמאלה, ימינה, תוך שנייה נפגש. זה לא המקום שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
