בשיח התרבותי הרווח, אהבה נתפסת לעיתים כמשהו שאמור להרגיש נעים ומרגיע רוב הזמן - קבלה ללא תנאים, חיזוק רגשי והימנעות מחוסר נוחות. אך מחקרים פסיכולוגיים מראים שתפיסה זו חלקית בלבד.
התנהגויות המזוהות עם אהבה עמוקה ויציבה אינן תמיד מנחמות. לעיתים הן מרגישות לא נוחות, מעצבנות ואפילו בלתי רצויות, משום שאהבה אינה מתבטאת רק בחום, אלא גם בהשקעה ובנכונות להישאר מעורבים גם כשהדברים קשים.
בני זוג שמעדיפים נוחות מיידית על פני שקיפות וצמיחה לטווח ארוך חווים לרוב פחות עימותים בתחילת הקשר, אך עלולים לפתח ריחוק רגשי בהמשך - לפי הפסיכולוג מארק טראוורס מאתר פורבס האמריקני. לעומתם, זוגות שמוכנים לשאת אי נוחות זמנית בונים מערכות יחסים יציבות ועמידות יותר.
אחד הסימנים הברורים להשקעה רגשית עמוקה הוא נכונותו של בן הזוג לדחוף את האחר לעשות דברים שאינו רוצה לעשות, כל עוד לא נחצים גבולות או נפגע הביטחון האישי - לרוב דברים שהפרטנר לא מעוניין בהם, אך נועדו לטובתו, כמו טיפול אצל פסיכולוג, שינוי מקצועי או אפילו מקלחת חמה.
במערכות יחסים אוהבות, בני זוג מעודדים זה את זה אף להתמודד עם פחדים, לנסות חוויות חדשות או לקיים לשיחות קשות - צעדים שמקדמים משמעות והתפתחות, גם אם הם מעוררים התנגדות ואי-נוחות.
מחקרים מראים כי מערכות יחסים המסייעות לצמיחה אישית מחזקות תחושת קרבה וסיפוק. פעילות מאתגרת וחדשה, גם כשהיא מערערת את האיזון הרגשי, תורמת לחיוניות ולקשר חזק יותר לאורך זמן.
בסופו של דבר, אהבה עמוקה אינה תמיד מרגיעה. לעיתים היא מציבה סטנדרטים, מאתגרת ומונעת הימנעות. דווקא בני הזוג שמוכנים להיות מעט מעצבנים הם אלה שמשקיעים לא רק בתחושת הרגע, אלא במי שאנחנו הופכים להיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו