רבים מאיתנו יכולים לזהות את אותה ודאות בטנית כשמערכת יחסים רומנטית הגיעה לקיצה. אבל הסימנים שהגיע הזמן לסיים חברות לרוב קשים יותר להגדרה (והרבה יותר מסובכים לביצוע).
בדייטים, דגלים אדומים קלאסיים נוטים להיות קצת יותר ברורים - חשבו על ריבים מתמידים, בגידות, הבדלי ערכים משמעותיים. אז "בדרך כלל יש שיחה שקוראת, וברור שאתם הולכים כל אחד לדרכו", מסבירה ג'וי הארדן ברדפורד, דוקטור לפסיכולוגיה, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "אחוות הריפוי: הכוח המשנה של ריפוי בקהילה".
חברויות, לעומת זאת, לא תמיד יש להן רגעי "גמרנו" כל כך חד משמעיים. לפעמים קשר שפעם היה חזק יכול להפוך לחד צדדי, לדעוך בגלל שינוי בסדרי עדיפויות ובלוחות זמנים, או לקחת תפנית רעילה יותר - מה שמסביר למה "הרבה אנשים פשוט נעלמים בהדרגה", אומרת ד"ר ברדפורד, ומשאירה אותם תקועים בלימבו מביך של מה לעשות הלאה.
למען הדיוק, ויכוח אחד או תקופה קשה לא אומרים אוטומטית שאת צריכה לנתק את החברה הכי טובה שלך לתמיד - או לתת מניפסט פרידה. חברויות הן אישיות מאוד, כלומר מה שהוא עוון חמור לאדם אחד עשוי להיות סליח לאחר.
ובכל זאת, אם את מהססת לגבי הקשר שלך זה זמן מה (ומשהו מרגיש לא בסדר), אולי הגיע הזמן להסתכל מקרוב יותר. המשיכי לקרוא לסימנים הנפוצים ביותר שהגיע הזמן לסיים חברות, על פי מומחים.
1. את מתמקדת יותר במה שלא בסדר מאשר במה שטוב
בעיקרון, הרע עולה על הטוב. אז במקום ליהנות מהחברה של חברתך או להעריך מי שהיא, את מוצאת את עצמך מתמקדת בכל מה שהיא עושה לא בסדר או מעצבן אותך.
ההתמקדות המוגזמת הזאת בשלילי בדרך כלל אומרת שכבר הצטברה טינה ובסופו של דבר שינתה את הקשר שלכן למשהו יותר מתיש ולא תומך, מסבירה ברבי אטקינסון, יועצת פסיכולוגית מוסמכת ומייסדת "קטליסט קאונסלינג" בהיוסטון.
בפועל, זה עשוי להתבטא כ"הרהור בתלונות מהעבר או פרשנות אוטומטית של ההתנהגויות שלהן באור הגרוע ביותר האפשרי", אומרת אטקינסון. את מיד מניחה שהבדיחה הסרקסטית שלהן נועדה לפגוע בך, או מחליטה שלא אכפת להן ממך רק בגלל שהן לא שאלו מה שלומך בשבוע קשה. את עשויה גם להתחיל לראות פיצ'רים קטנים שפעם הרגישו מקסימים (ההומור היבש שלהן, הסלנג המשוגע שלהן) כמרגיזים ומוחצים כשהחברות הקריסה.
2. את מתחמקת מלראות אותן
לכולם יש רגעים שבהם הם לא במצב רוח להיות חברותיים - אבל לא על זה אנחנו מדברים. זה דגל אדום כשלבלות זמן עם חברה מסוימת באופן עקבי ממלא אותך באימה, חרדה או טינה.
יכולות להיות כמה סיבות שאת מתרחקת. אולי את נמנעת מהשיחות, הטקסטים וההזמנות שלהן כי את יודעת שכל מפגש יהפוך לסשן התלוננות על בעיות מערכת היחסים שלהן. או שאת נמנעת ממצבים שבהם את עלולה להיתקל בהן (כמו מסיבת יום ההולדת של מכר משותף) כי התרחקתן ואין לכן כלום במשותף יותר, מה שהופך כל שיחה לפטפוטים מאולצים ומביכים.
"חברויות ממש טובות אמורות לגרום לך להרגיש שאת לא יכולה לחכות לפעם הבאה", מציינת ד"ר ברדפורד. "נהנית. את מלאת אנרגיה. אז אם באופן קבוע את מותשת או מתוסכלת מזה שבזבזת את הזמן שלך, כל אלו הן הזמנות לשאול את עצמך, 'למה אני מרגישה כך עם מישהי שאני קוראת לה חברה? למה אני לא מרגישה כך עם החברות האחרות שלי?'"
3. את מסתירה חלקים מעצמך כשאת איתן
חברויות אמורות להיות המקום שבו את יכולה להוריד את המגן ולהיות האני המלא והאותנטי שלך. זו הסיבה שצנזור עצמי והליכה על קליפות ביצים יכולים להיות אחד הסימנים הגדולים ביותר שהגיע הזמן לסיים חברות, על פי אטקינסון.
למשל, "את שמת לב שאת מסתירה פרטים חשובים מהאדם הזה - על הקריירה, מערכות היחסים או המאבקים שלך - ומחפשת תמיכה מאחרים במקום", אומרת אטקינסון. או שאת מוצאת את עצמך נדבקת לנושאים שטחיים (לעומת מה שבאמת קורה בחיים שלך) כי את מודאגת שהמחשבות העמוקות יותר שלך ייתקלו בשיפוט או יהפכו לחומר לרכילות. לא משנה מה הסיבה, הסתרת מי שאת תשאיר אותך מרגישה בודדה ומנותקת, שזה דברים שחברות איתנה אף פעם לא אמורה לגרום לך להרגיש.
4. את מדברת עליהן יותר מאשר איתן
זה רמז די ברור שהחברות שלך לא עובדת כשאת מתלוננת עליה לכולם חוץ מ... נו, החברה עצמה.
עד כמה שעימות יכול להיות מטומטם, הרצון לדון בדברים בדרך כלל אומר שעדיין אכפת לך מספיק כדי לגרום לזה לעבוד. אז כשאת באופן עקבי מדברת מאחורי הגב שלהן בקבוצות הצ'אט שלך או עם בן הזוג שלך, "זה יכול להיות סימן שאת מחפשת אישור חיצוני לטינה שלך", מסבירה אטקינסון - כאילו את בתת מודע מקווה שמישהו יסכים ש"החברה" שלך פקחונית, מבולגנת ולא אמינה.
5. את חולקת איך את מרגישה אבל אין שינוי
ובנושא הזה... בואי נגיד שאת כן מדברת: "היי, אני לא אוהבת כשאת אומרת שיש לי 'טעם גרוע' בגברים", "לאחרונה, אני מרגישה שאני זו שיוזמת את המפגשים שלנו, ואני הייתי שמחה לראות את המאמץ הזה מוחזר".
מישהי שטובה בשבילך תקשיב ותרצה לפתור את התקלות הללו, וזו הסיבה שד"ר ברדפורד אומרת שכדאי לשים לב לתגובה שלהן. האם הן נראות מתחרטות ומבינות? ("כמובן, אני מצטערת, ואני לא אעשה את ההערות האלה שוב") או שהן מעבירות אשמה וממזערות את הפגיעה שלך לחלוטין ("תפסיקי להיות כל כך רגישה. זאת הייתה בדיחה").
חברויות בריאות אמורות להיות גמישות, הדדיות ואכפתיות, מציינת ד"ר ברדפורד, כלומר את לא אמורה להיות האדם היחיד שמחזיק את זה יחד (או גרוע מזה, נענשת על כך שאת רוצה).
איך להיפרד מחברה
אין רשימה אחת ובטוחה לדעת מתי לזרוק חברה. אבל אחרי הרהור כנה (ואולי קריאת הכתבה הזאת), את עשויה להבין שאין לה עוד מקום בחיים שלך. אז איך את רשמית "נפרדת" ממנה?
סוגים שונים של חברויות קוראים לגישות שונות, אומרת ד"ר ברדפורד. עם כאלה יותר מזדמנות, רחוקות - או כאלה שלא דיברת איתן כבר עידנים - "זה בסדר פשוט להעלם בהדרגה", היא מציעה, ואולי להציע הסבר עדין אם הן כן שואלות ("הדברים היו מטורפים בשבילי, אז אני לא מצליחה להיות כל כך מגיבה איתך").
לגבי האהובות שפעם חשבת עליהן כקרובות - חברה הכי טובה שאת מתעדכנת איתה יומית או מישהי שהייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלך - כדאי לנהל שיחה כנה. לכל הפחות, "תני להן לדעת שאתן הולכות כל אחת לדרכה", אומרת ד"ר ברדפורד - באופן אידיאלי עם הסבר שמשתמש ב"אני" הצהרות במקום האשמות מכוונות. (למשל, "הרגשתי מאוד פגועה מהאופן שבו התנהגת, אז זו הסיבה שאני חושבת שהכי טוב בשבילי לקחת צעד אחורה", לעומת, "ברור שלא אכפת לך ממני, אז גמרתי".)
סיום חברות לא מוחק את ההיסטוריה שחלקתן יחד. אבל ככל שהחיים ממשיכים, כך גם הצרכים, סדרי העדיפויות שלנו, ולפעמים, האנשים בהם. את מגיעה לך מערכת תמיכה שגורמת לך להרגיש נראית, בטוחה ואהובה - וזה לבד יכול להיות סיבה מספקת לשחרר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו