תקופת החגים כבר כאן וההכנות לארוחות משפחתיות, הטיולים בחול המועד והפיקניק המסורתי בעיצומם. מי שהרבה פעמים מרגישים קצת פחות נרגשים לקראת אירועים שכאלה, הם הרווקות והרווקים של המשפחה.
"זה אחד הנושאים הכי כואבים - גם בשבתות ובסופ"שים, אבל בחגים זה כמו מכלול של כל הפחדים, החרדות והלחץ בבת אחת", אומרת הדר זוהר, מאמנת לזוגיות ומציאת זוגיות ובעלת המרכז לזוגיות מעשית. "כי עוד שנה אני מגיע/ה לבד, ויש את ההצקות של כל המשפחה, מה שיוצר תחושת כישלון פנימית. זה פוגש אותנו כמו מראה".
הרבה ינסו להתחמק, אצל אחרים תעלה תחושת כעס או רצון להבריז מארוחת החג, אבל מסתבר שיש דרך לעבור את הסאגה השנתית בשלום, ואפילו לתעל את הסיטואציה לטובתנו.
הבעיה המרכזית
"יש הרבה רווקים ורווקות שמרגישים שהם מצליחים בהרבה תחומים בחיים, חוץ מזוגיות, ובעצם בחגים יש ממש תחושה של כישלון - כי כולם באים עם ילדים ומשפחות, וזה גורם להרגיש שאני לא שווה בין שווים", מסבירה הדר, "גם הרבה אנשים מגדירים את עצמם דרך סטטוס זוגי, כלומר אם אני לא בזוגיות אני לא שווה".
גם אם זה לא המצב שאיתו אתם באים לשולחן, לרוב יהיה קשה להתעלם מדודה שתשאל "נו, יש חדש..?", או הסבתא שתתפלל בעיניים מרחמות: "בעזרת השם שנה הבאה את/ה פה בשולחן עם שלושה ילדים".
אגב, מסתבר אין הבדל בין גברים לנשים במצב הזה, "רווקות פשוט מדברות יותר על הדברים", אומרת הדר, "הגברים פשוט מתקשרים את זה אחרת. רווקות לוקחות את זה יותר רגשית, אבל אצל גברים ונשים זה אותו דבר".
לא רק בשולחן החג
"יש עוד משהו שלא מדברים עליו", מציינת הדר, "גם במקום העבודה יש בעיות עם הנושא הזה. בגלל שאני רווק/ה ובלי ילדים, אז כל המטלות נופלות עליי. גם תמיד "טוחנים" את הרווקים כי הם לא צריכים לחזור מוקדם -מרגישים שאין להם חיים.. זו תחושה מאוד קשה. כי בכולם צריכים להתחשב, וברווקים לא".
המדריך המעשי
אז מה בכל זאת עושים, ואיך אפשר להגיע לליל הסדר השנה בלי להרגיש את תחושת הכיווץ הזאת שעולה מהמפגש עם המשפחה המורחבת? הנה כמה טיפים שהדר ממליצה לאמץ:
- להתייחס לכיווץ אחרת - "קשה לי להגיד שלא תרגישו כיווץ", מודה הדר, "פשוט הייתי מתייחסת לכיווץ אחרת. כי אני לא יכולה להתחמק מזה שאני רוצה להיות בזוגיות. אז במקום להגיד לעצמי שנכשלתי, אפשר לקחת את זה כמשימה, ולהחליט ששנה הבאה אני אגיע בזוגיות. לא להתייחס לכיווץ כאל משהו נורא ואיום, אלא להתייחס לזה כמו נורה אדומה".
- לתת תוקף לרגשות שלי - "אני מאוד אוהבת הכנות מראש.. כלומר לתת תוקף לרגשות שלי, ולהגיד לעצמי שזה לא המצב האידיאלי אבל אני נושמת לזה. ואולי גם לבקש מההורים לא לשתף פעולה עם השאלות של הדודים, ולא לפתוח את הנושא את זה. יש משהו שברגע ששמתי את זה על השולחן - זה מקל".
- להסתכל אחרת על השאלות - במקום להגיד שזה מציק, אז להתסכל על הדברים מנקודת מבט אחרת - אם לא היה אכפת לאנשים ממני לא היו שואלים אותי. להתייחס לזה בתור מקום של דאגה ואכפתיות.
- להכין תשובות מראש - כמו: "תודה על הדאגה, הכל בסדר, אבל אם יש לך מישהי/ו שווה להכיר לי אני אשמח!". אפשר ממש להפעיל אותם. וגם להתייחס לזה קצת בהומור ולנסות להקליל את זה.
- אל תהדפו איחולים - אתם יכולים להגיד לעצמכם - "כן בקרבו אצלי"! תהפכו את האיחול לזימון. כי כשאנחנו הודפים את האיחולים אנחנו חוסמים משהו. אז לבוא ממקום שמתעלה על הפחד, להפסיק להסתכל על המצב כמראה של כישלון, אלא לקחת את האנרגיה הזאת לטובתי.
- לבחור ליד מי אני רוצה לשבת - אנחנו יודעים עם מי נעים לנו, מי מפרגן יותר ומי פחות. אז לבחור את הסביבה שלנו יעזור לעבור את הערב בטוב.
- לדעת מתי לשים גבול - אם בכל זאת יש הצקה שמפריעה לי, אז להגיד: "אני מבקשת שנעבור נושא".
לסיום, עם כל ההכנות של הרווקים והרווקות, להדר יש גם טיפ קטן למשפחה ולמארחים, "אני מבינה שאתם באים ממקום של אכפתיות, אבל תשאירו את החטטנות בצד. תתייחסו לרווקים כשאנשים שיש להם חיים מלאים, לא צריך להגיד לרווקים שהם רווקים – הם יודעים את זה כבר". חג שמח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו