בלי לקרוע את הכיס: הישראליות גילו את הדרך הזולה לקנות זארה ומנגו

כשמדברים על אופנתיד שנייה, קל לדמיין חנויות עמוסות בפריטי וינטג' יוצאי דופן, חובבות אופנה שמחפשות מציאות נדירות או פריטים שכבר אי אפשר למצוא בחנויות. אלא שלאחרומה משהו בשוק הזה משתנה, היד השנייה הופכת להרבה פחות נישתית והרבה יותר יומיומית.

היום, לא מעט לקוחות מגיעות לחפש דווקא את מה שהן מכירות מהחנויות הרגילות - שמלה של זארה, פריט של מנגו, נעלי אדידס או פריט של מותג מוכר אחר - רק במחיר נמוך יותר. מבחינתן, היד השנייה כבר לא בהכרח אומרת "ישן". לפעמים מדובר בפריט מהעונה הקודמת, כזה שמישהי אחרת קנתה, לבשה כמה פעמים והחליטה להעביר הלאה.

הנתונים שמגיעים מרשת דנדשה, המתמחה באופנת יד שנייה, ממחישים את השינוי. בשנה האחרונה מדווחת הרשת על גידול של פי שניים הן במכירות והן בכמות הפריטים שנמכרו - נתון שמצביע על התחזקות הביקוש לאופנה שכבר הייתה בבעלות של מישהי אחרת.

לא רק בשביל המחיר

אז מה בעצם מושך את הישראליות לשוק היד השנייה? המחיר הוא כמובן חלק מהסיפור, אבל הוא כבר לא הסיבה היחידה.

בדנדשה מספרים כי לצד המחיר הנגיש, לקוחות מגיעות גם כדי למצוא פריטים מיוחדים, מותגים שכבר לא נמצאים בחנויות הרגילות ופריטי וינטג'. בין המותגים שניתן למצוא ברשת נמצאים Adidas, Zara, Mango, Addict ו-Seestarz, לצד מותגי מעצבים ישראליים ובינלאומיים - כשהמבחר משתנה בהתאם לפריטים שמגיעים לחנויות.

הקטגוריה המבוקשת ביותר היא שמלות, ולצדה נרשם ביקוש לפריטי וינטג', פריטים ייחודיים, מותגי ספורט ומעצבים. במילים אחרות, היד השנייה מתחילה להתנהג פחות כמו פתרון אלטרנטיבי ויותר כמו עוד יעד אופנתי - מקום שבו אפשר לחפש מציאה, להרכיב לוק ולמצוא פריט שלא בהכרח יהיה תלוי על הקולב לצד מאות פריטים זהים.

כמה באמת מוציאות על יד שנייה?

המחירים הם עדיין אחד היתרונות הבולטים של התחום. לפי נתוני דנדשה, המחיר הממוצע לפריט נע בין 40 ל-50 שקלים, והלקוחה הממוצעת רוכשת כשלושה פריטים בעסקה.

התוצאה היא סל קנייה ממוצע של כ-150 שקלים - סכום שמאפשר לצאת מהחנות עם כמה פריטים במקום להשקיע מאות שקלים בפריט אחד בחנות אופנה רגילה.

וזה בדיוק המקום שבו היד השנייה יכולה להפוך מהרגל מזדמן להרגל קנייה של ממש, במקום לחכות לסייל כדי לקנות פריט מהעונה הקודמת, אפשר פשוט לחפש אותו בשוק היד השנייה.

דור Z כבר בפנים

אחד השינויים המעניינים שעליהם מצביעים בדנדשה הוא הקהל החדש שמגיע לחנויות. לדברי הרשת, לפני שנה עד שנתיים דור Z כמעט שלא היה חלק משמעותי מהלקוחות, ואילו כיום מדובר בקהל שהולך ותופס מקום מרכזי יותר.

הכניסה של צעירים לשוק היד השנייה אינה מפתיעה. עבור הדור שגדל לצד שיח על קיימות, צריכה מודעת וכלכלה מעגלית, קנייה של פריט שכבר היה בבעלות של מישהו אחר אינה בהכרח פשרה - ולעיתים אפילו להפך.

לא רק תל אביב

העלייה בביקוש אינה מתרכזת רק בתל אביב. בדנדשה מדווחים על גידול משמעותי בפעילות באזור תל אביב וכפר סבא, ובמקביל על פניות של לקוחות שמעוניינות לראות את הרשת מגיעה לאזורים נוספים בשרון, בהם פרדס חנה והסביבה.

כיום מונה הרשת 13 סניפים ברחבי הארץ לצד חנות מקוונת, והיא פועלת כחלק מקבוצת "שכולו טוב", המשלבת בין פעילות מסחרית לבין הכשרה והתנסות תעסוקתית לנשים המתמודדות עם חסמים תעסוקתיים.

לדברי עופר כהן, מנכ"ל קבוצת שכולו טוב, הצמיחה של הרשת מצביעה על כך שאופנה, צרכנות מודעת והיבטים חברתיים יכולים להשתלב באותו מודל.

אבל מעבר לסיפור של רשת אחת, המספרים מצביעים על שינוי רחב יותר: היד השנייה כבר לא שמורה רק למי שמחפשת וינטג' או מציאה נדירה. היא נכנסת בהדרגה למיינסטרים - למלתחה של מי שרוצה לקנות בזול יותר, למצוא פריטים מיוחדים, וגם לחשוב פעמיים לפני שהיא קונה עוד פריט חדש.