ישראל כבר מזמן לא רק צופה מהצד על המתרחש בזירת האופנה העולמית אלא תופסת מקום ברור, עם קול אישי שלא מתנצל. בתוך המרחב הזה פועל נאור אהרון, שמצליח לחבר בין אסתטיקה מוקפדת לבין עומק רגשי, ובמותג "מירזה" שלו הוא לא רק מעצב בגדים אלא מספר סיפור.
הקולקציה החדשה, הכוללת דגם של ג'ינס בשלושה צבעים שנוצר לזכרו ובהשראתו של שגיא גולן ז״ל, לוחם שהציל עשרות משפחות בבארי ונפל רגע לפני חתונתו, מבקשת לגעת במקום שבו אופנה פוגשת זיכרון.
זהו לא רק עיצוב, אלא מחווה חיה ונושמת, כזו שמצליחה להישאר גם מעבר לרגע, גם מחוץ לכותרות.
"היה לי ברור מהרגע הראשון שאני לא 'מעצב עוד פריט'. לא רציתי לייצר משהו צעקני או טרנדי, אלא משהו שמכבד, שקט, עם עומק כזה שנשאר בארון לאורך זמן, לא כמו עוד טי־שירט רגעית. בחרתי לעבוד מתוך הקשבה אמיתית לסיפור.
כשהגעתי לנחם את עומר, שאלתי אותו מה הדבר הכי קטן שאפשר לעשות עבורו. הוא אמר לי שההנצחה היא הדבר הכי חשוב לו ומשם הראש שלי לא הפסיק לעבוד, לחפש איך לקחת את זה למקום הכי נכון, הכי מדויק והכי יפה שאפשר.
הג׳ינס הפך עבורי לקנבס שמספר סיפור בעדינות דרך הפרטים הקטנים, הבחירות המדויקות, ובעיקר דרך החתימה שלו, שמופיעה על גבי תווית העור. זו נקודה שהיא הכי אישית שיש", מספר אהרון.
הבחירה בג’ינס אינה מקרית. מדובר בפריט היומיומי ביותר בארון, כזה שחי עם הגוף, נשחק איתו, נטמע בשגרה. דווקא שם, בתוך הפשטות, נוצר מרחב לאמירה שקטה אך נוכחת.
"מה שמייחד את הדגם של שגיא מבחינה עיצובית הוא הפשטות שלו פשטות שהיא יפה ואמיתית, בדיוק כמו שהוא היה. בלי יותר מדי מניירות או פוזות, אלא נוכחות שקטה ובטוחה. הגזרה מעט צרה, מדויקת לגוף, עם שיפשוף עדין שנותן לו אופי מבלי להשתלט. זה ג׳ינס שלא צריך להתאמץ כדי לבלוט".
בתקופה שבה הזהות הישראלית נמצאת במרכז השיח, הבחירה להשתמש באופנה ככלי לספר סיפור מקבלת משמעות נוספת.
"בתקופה הזו, במיוחד כמעצב ישראלי, יש לי אחריות לספר סיפור, להביא את מי שאנחנו מעבר לכותרות. הפרויקט הזה הוא דוגמה לזה, שהוא מאוד אישי אבל גם מאוד ישראלי. הוא מדבר על אהבה, על אובדן, על זיכרון, על החיים עצמם. אם דרך בגד אפשר לגרום לאנשים לעצור רגע, לשאול, להרגיש אז עשיתי משהו נכון. מבחינתי זה הכוח האמיתי של אופנה".
עבור עומר אוחנה, בן זוגו של שגיא, המפגש בין הזיכרון לבין אופנה מעלה תחושות מורכבות, כמעט בלתי ניתנות להגדרה.
"שגיא לא היה בחור אופנתי במיוחד, אבל הוא מאוד העריך אומנות, ולבחור את החליפות שלנו לחתונה הייתה משימה לא פשוטה. עברנו בין לא מעט חנויות ומדדנו עשרות חליפות. בסוף בחרנו את החליפות אחרי חיבור שנוצר בינינו לנאור בחנות. הוא ידע לשים כל סיכה במקום, כדי שגיא יהיה מבסוט על הגזרה. שיהיה יפה ואופנתי אבל גם ישראלי ופשוט.
אני מדמיין את המבט של שגיא, עם חיוך קורא את הכתבה, עם חיוך מובך, ומבט של הברקה בעניים. ואני מרגיש שהזיכרון של שגיא משלים עוד חלק. שגיא היה כל כך הרבה בכל מני רבדים של החיים. נכון להנציח אותו בכל מיני רבדים של החיים, אופנה הוא אחד מהם. זיכרון הוא מסע כבד בלב, אבל הוא יכול להיות פריט לבוש שכיף ללבוש. כזה שמעלה מחשבה שגורמת לחייך".
לתוך הקולקציה נכנסו גם רגעים קטנים, אינטימיים, כמעט בלתי נראים לעין זרה אך מלאים במשמעות עבור מי שמכיר את הסיפור.
"כשאירגנו את החתונה במדבר, התבקשנו לחתום על מלא מלא חוזים. וצריך לחתום בכל דף. אני לא ממש אוהב את החתימה שלי אבל היא שלי כבר כל כך הרבה שנים. ונורא אהבתי את החתימה של שגיא. אז דיברנו על זה, החתימה שלו אלגנטית פשוטה. ש שרוקדת ומלווה בנקודה לא צמודה. חתימה גדולה ורגועה החלטית וקצרה. יפיפייה. מאוד מאפיינת את שגיא. לדעת שאני יכול ללבוש את חתימה של שגיא שתלווה אותי, על גינס פשוט ביום יום זה לקחת את השיחה הזו, החיוך של שגיא. התכנון של החתונה יחד. זיכרונות של אושר".
View this post on Instagram
גם הסטייל של שגיא, כך מתברר, היה נטוע בפשטות לא מתאמצת.
"שגיא לא אהב במיוחד לקנות בגדים, הוא היה עיוור צבעים והרגיש הכי בנוח בטבע נאות טבעוניות גינס בגזרה ישרה, פשוט בצבע אחד, בהיר או כהה, בלי קרעים שפשופים. היו לו שרירים של ספורטאי בשוקיים והוא שנא ג'ינסים צמודים, אז שהוא היה מוצא ג'ינס שיושב עליו טוב הוא היה חורש אותו עד שהוא היה נראה בן 200 שנה שלא עבר כביסה למרות שהוא בדיוק יצא מהמכונה.
הג'ינסים שנאור עיצב הם בדיוק מה ששגיא היה אוהב - פשוט, ישר, בלי יותר מידי פרטים. כך גם הייתה החתימה של שגיא שחרוטה על הג'ינס. האות ש׳ עם סלסול קל לצד נקודה קטנטנה".
ובתוך כל זה, מתגלה גם הקו הערכי שהוביל את הבחירות שלהם יחד.
"ואיך אני יודע שהוא היה קונה אותו? כי הוא היה קונה טחינה אל ארז. שגיא היה אוכל קופסאת טחינה גולמית שלמה בשבוע, באמת עם הכל. ואנחנו היינו קונים רק טחינה אל ארז כי הם תומכים בקו פניות לסיוע ללהט״בים בחברה הערבית. לא בגלל המחיר או הטעם, אם כי היא באמת מאוד טעימה, פשוט כי היא תמכה במשהו גדול יותר מטחינה. ושגיא לא היה מזלזל בטחינה.
נאור שקיבל סירוב ממפעל תורכי לייצר את הג'ינס בגלל המילים על הטיקט 'IN MEMORY OF SAGI GOLAN 07 OCT 2023' לא עצר והעביר את היצור לסין. וזאת סיבה גדולה יותר מרק גינס".
כך, בין תפר לתפר, בין בד לזיכרון, נרקמת כאן קולקציה שמצליחה לעשות את מה שאופנה במיטבה יודעת לעשות - לא רק להיראות, אלא להרגיש. לא רק להתלבש, אלא לספר סיפור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו