אחרי שנתיים של היעלמות יחסית מהחזית, ג’ון גליאנו חוזר. לא לבית אופנה יוקרתי נוסף, לא לעוד מינוי צפוי בעולם הקוטור, אלא לשיתוף פעולה יצירתי עם זארה, מהלך שמצליח להיות גם מפתיע, גם מסקרן וגם מאוד מדויק לרוח התקופה. עבור מי שנחשב לאחד המעצבים הכי תיאטרליים, גאוניים ושנויים במחלוקת של דורו, זו לא רק חזרה לעבודה. זו הצהרה.
גליאנו, שעזב את מייסון מרג'לה (Maison Margiela) אחרי תצוגת Artisanal ב-2024, פנטזיית קוטור תיאטרלית ואפלה בפריז שהפכה לוויראלית וזכתה לשבחים מקיר לקיר, בילה את השנתיים האחרונות רחוק מהמרוץ. הוא הסתובב במוזיאונים, הלך ביערות בלי טלפון, נתן לאינסטינקטים לחזור לנשום, לדבריו. עכשיו, כשהוא שב לסטודיו, הוא עושה את זה ממקום אחר: רגוע יותר, מחושב יותר, ואולי גם חופשי יותר מאי פעם.
מראה שהרגיש כמו טבילה ביום קיץ. זנדאיה בגאלה המט "יפהפיות נרדמות: אופנה מתעוררת" לשנת 2024 בשמלה בגוון כחול-אוקיינוס של ג'ון גליאנו מבית מרג'יאלה
החיבור עם זארה נולד דרך מרתה אורטגה פרס, יו”ר אינדיטקס, חברת האם של זארה, ובתו של המייסד אמנסיו אורטגה. בין השניים נרקמה ידידות סביב תערוכות אופנה וצילום של הקרן שלה, ומשם נולד רעיון יוצא דופן: לא "לעצב קולקציה" במובן הרגיל, אלא "לכתוב מחדש" את הארכיון של זארה. גליאנו עצמו מתעקש על המונח הזה, re-authoring, כאילו הוא מבקש להבהיר שזה לא עוד שיתוף פעולה שיווקי, אלא תהליך יצירתי עמוק יותר.
מעניין לציין שבעידן שבו מותגים זורקים לשוק אינספור קפסולות, שיתופי פעולה ומהדורות מוגבלות, נדיר לפגוש מהלך שיש בו גם רעיון, גם סבלנות וגם סקרנות אמיתית. שיתוף הפעולה בין ג’ון גליאנו לזארה יימשך שנתיים, תקופה חריגה במונחים של אופנה מהירה, ומרמזת על אמון הדדי ועל ניסיון לייצר משהו שיש לו משקל אמנותי, לא רק מסחרי.
מייסון מרג'יאלה, קולקציית קוטור ארטיזנל, אביב 2024, האחרונה מאת ג'ון גליאנו
גליאנו לא נשמע כמו מעצב שחוזר כדי להוכיח שהוא עדיין רלוונטי. להפך. הוא נשמע כמו אדם שעצר, התרחק, חשב מחדש על חייו ועל המקצוע שלו, ורק אז בחר לחזור. בעולם שמקדש נוכחות בלתי פוסקת, הוא בחר בהיעלמות. בעולם שבו כולם ממהרים להשיק, הוא בחר להתבונן. אולי לכן הקאמבק הזה מרגיש פחות כמו קאמבק הוליוודי ויותר כמו פרק חדש בחיים.
בלתי נשכחת. קייט מוס בשמלת כלה בעיצוב אישי של גליאנו עבורה, 2011
גם מבחינת השפה העיצובית, גליאנו כבר רומז שהוא לא מתכוון לשחק לפי חוקים מוכרים. הוא עובד מאז ינואר באטלייה סודי "אי שם ליד פריז", לדבריו, ומשתף שהעבודה החדשה מתמקדת בצורה ובפרופורציה, בלי להיכנע לקטגוריות ברורות. לא גברי, לא נשי, לא עונתי במובן הקלאסי. במילים אחרות, הוא מכוון לאזור שבו אופנה כבר לא רק מלבישה גוף, אלא מנסחת עמדה.
וזה אולי הערך המוסף של המהלך הזה: הוא עשוי להפוך רעיונות שבדרך כלל נשארים בשורות הראשונות של שבוע האופנה, לנגישים לקהל רחב בהרבה. גליאנו עצמו מודה שהאפשרות להביא אופנה דרך פלטפורמה עצומה כמו זארה מרגשת אותו. יש בזה משהו כמעט פרדוקסלי, מעצב על שמזוהה עם דרמה, קוטור ופנטזיה, בוחר לפעול דרך אחת מרשתות האופנה המסחריות בעולם. אבל אולי דווקא כאן טמון הכוח של המהלך. לא ויתור על חזון, אלא תרגום שלו לשפה חדשה.
העיתוי גם לא מקרי. זארה, תחת ההובלה של מרתה אורטגה פרס, מנסה בשנים האחרונות לחזק את הקשר שלה לעולם האופנה הגבוהה, עם שיתופי פעולה שנעים בין שמות מוערכים כמו נרסיסו רודריגז וסטפנו פילאטי ועד קולקציות קפסולה עם קייט מוס וסטיבן מייזל. ובכל זאת, השותפות עם גליאנו מרגישה כמו ליגה אחרת. לא רק בגלל השם, אלא בגלל המשקל התרבותי. גליאנו הוא לא עוד מעצב אורח. הוא סמל של תקופה, של דמיון פרוע, של אופנה כפרפורמנס.
הקולקציה הראשונה צפויה להגיע לחנויות בספטמבר, וכבר עכשיו ברור שזה יהיה אחד הרגעים המדוברים של השנה בעולם האופנה. השאלה הגדולה היא לא רק איך זה ייראה, אלא איך זה ירגיש: האם גליאנו יצליח לשמור על הקסם, התחכום והחתימה האישית שלו בתוך מכונה גלובלית כמו זארה? ואם כן, האם זה יסמן מודל חדש לשיתופי פעולה בין יוקרה לנגישות?
כך או כך, דבר אחד כבר ברור: החזרה של ג’ון גליאנו לאופנה היא הרבה יותר מאייטם תעשייתי. זה סיפור על זמן, על התבגרות, על אינסטינקט, ועל היוצר שמבין שהמערכה השלישית של חייו לא חייבת להיות חזרה על העבר, אלא ההזדמנות הכי מסקרנת שלו להמציא את עצמו מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו