יש לכם כסף לתיק "בירקין"? לא מספיק! יש עוד תנאים

יש מותגים שמוכרים מוצר. יש מותגים שמוכרים חלום. והרמס? לפי דיווח חדש, היא מוכרת חלום עם ועדת קבלה.

בימים האחרונים עלתה סערה סביב טענות שלפיהן עובדים בבית האופנה הצרפתי מבצעים בדיקות עומק על לקוחות פוטנציאליים לפני שהם בכלל מקבלים הזדמנות לרכוש את תיקי ה"קוואטה" (הדגמים שהמותג מגביל). בין היתר נטען שמתבצעת בדיקה של כתובת המגורים בגוגל כדי להבין אם היא "יוקרתית מספיק", לצד סריקה של פעילות ברשתות חברתיות ובחינה האם הלקוח עלול למכור את התיק הלאה בריסייל.

"זה לא תיק, זה בירקין". סצינת "סקס והעיר הגדולה" בלתי נשכחת: סמנתה, לוסי לו, הבירקין, המוכר הסנוב ורשימת ההמתנה, 5 שנים!: 

אם זה נשמע כמו תהליך גיוס לחברת הייטק ולא כמו קנייה בחנות, אתם לא מדמיינים. 

מה נטען בדיוק (ולמה כולם מדברים על זה)

לפי הדיווח שמיוחס לחקירה של מגזין האופנה הצרפתי Glitz, עובדים לכאורה:

• מקלידים כתובות של לקוחות בגוגל כדי "לנתח" את רמת היוקרה של האזור/בניין/רחוב

• בודקים חשבונות אינסטגרם וטיקטוק כדי לראות מי הלקוח, מה הוא משדר, ואם הוא "נכון" למותג

• ממשיכים לעקוב גם אחרי הקנייה כדי לזהות ריסייל, וכאילו קיימת אפשרות ל"רשימה שחורה" ללקוח (ולעובד) אם נמצא שהתיק הוצע למכירה זמן קצר אחרי הרכישה

חשוב להגיד את זה ישר: אלו טענות בדיווח תקשורתי ולא מסמכי בית משפט או הודעה רשמית של הרמס. אבל זה כן מתחבר לתמונה רחבה יותר של "משחק הרמס" שמסתובבת שנים: קשר עם מוכר/ת, היסטוריית קנייה עקבית, ומסתורין מכוון סביב מי "זוכה" בהצעה.

למה זה מרגיש גדול יותר מסתם רכילות אופנה

כי זה כבר לא רק "נדיר = יקר". זה "נדיר = מיועד למי שאנחנו בוחרים".
וזו נקודה שמתחככת עם צרכנות מודרנית: אם יש לך כסף, למה אתה עדיין צריך לעבור סף חברתי-תדמיתי?

הוויכוח הזה כבר הגיע גם לזירה המשפטית: בארה"ב הוגשה תביעה ייצוגית שטענה שהמותג קושר רכישת תיק נחשק לרכישות נוספות (מה שמכונה "tying"), ובספטמבר 2025 בית המשפט דחה את התביעה לצמיתות.

כלומר: משפטית זה לא "הוכרע לטובת הצרכנים", אבל ציבורית הסיפור ממשיך לבעבע.

רגע, על איזה תיקים אנחנו מדברות בפועל?

כאן כבר אפשר להגיד בקול: מדובר בעיקר סביב Birkin ו-Kelly - שני הדגמים הכי ממותגים-בלי-לוגו-אבל-עם-סטטוס בעולם.

והסטטוס הזה לא תאורטי. הדוגמה הכי פרועה מהשנה האחרונה: התיק המקורי של ג'יין בירקין נמכר במכירה פומבית בפריז ביולי 2025 במחיר שובר שיאים של כ-€8.6 מיליון (בערך 10 מיליון דולר).

כשהאובייקט הופך לפריט אספנות ברמה של יצירת אמנות, ברור למה המותג מתאמץ לשלוט בנרטיב ובמסלול של הפריט אחרי המכירה.

"המשחק" של הרמס, בגרסת 2026: כך זה נראה מבחוץ

גם בלי כל הטענות על בדיקות כתובת, יש כמה כללים לא רשמיים שחוזרים שוב ושוב בשיח סביב המותג:

1. מערכת קוואטה ומדיניות "הצעה"
   את לא נכנסת, מצביעה על מדף ואומרת "אני רוצה". הרבה פעמים הסיפור הוא "מציעים לך" תיק ספציפי, ואת מגיבה כן/לא.

2. היסטוריית רכישה
   הטענה הנפוצה: לקוחות משקיעים לאורך זמן בקטגוריות אחרות (צעיפים, נעליים, תכשיטים, רהיטים), ורק אחר כך מקבלים "הזדמנות".

3. אנטי-ריסייל (או לפחות אנטי-ריסייל מהיר)
   ברגע ששוק יד שנייה נהיה חלק מהתרבות, מותגים התחילו להילחם על "השליטה" בדרך שלהם. וזה בדיוק מה שמדליק את הדיון כעת: עד כמה מותר למותג להכתיב ללקוח מה לעשות עם רכוש שהוא קנה?

ג'ניפר לופז עם בירקין האקווה שלה 

     

View this post on Instagram

           

A post shared by Hermès Birken , Kelly & More (@diamondbagsofficial)

השנינות בסיפור היא שזה לא באמת על תיק. זה על סיווג.

הסאב-טקסט של כל הדבר הזה הוא "מי שייכת למועדון". כתובת, שעון, סגנון דיבור, פיד, חברויות - אלו סימנים שמותג קורא כדי להחליט אם את לקוחה או "סיכון". וזה מצחיק-עצוב, כי בסוף האופנה אמורה להיות משחק של טעם. כאן היא נהיית משחק של אימות זהות.

קארדי בי עם אחד מתוך אוסף פרטי גדול

     

View this post on Instagram

           

A post shared by Cardi B Closet (@cardibcloset)

אז מה אפשר לעשות אם את רוצה את הסטטוס בלי את כל הטקס?

כמה אפשרויות לגיטימיות, בלי להעמיד פנים שזה קל:

• שוק שניוני (Resale) ממקום אמין: זה עוקף את "ההצעה", אבל דורש בדיקות אותנטיות רציניות.

• מכירות פומביות: אם זה מתאים לכיס וללב, זו דרך שקופה יחסית (גם אם יקרה).

• להחליט שהחיים קצרים: ולבחור תיק מצוין שלא דורש ראיון קבלה. האמת? זה הכי יוקרתי.

אם הדיווחים נכונים, זה עוד סימן לכך שאקסקלוסיביות ב-2026 כבר לא מסתכמת ב"מעט יחידות". היא עוברת ל"מעט אנשים".
והשאלה האמיתית היא לא "האם זה תיק יפה", אלא "למה תיק צריך לדעת איפה את גרה".

דוגמנית העל הברזילאית אלסנדרה אמברוסיו ובירקין גוון חול הכה שימושי 

אז למי יש תיק קלי או הרמס בירקין? 

בקיצור? למי שיש כסף, סבלנות, וקשר למותג. ובפועל - בעיקר סלבריטאיות, יורשות, נשות עסקים ואספניות כבדות. להלן התמונה הברורה (ואלו לא שמועות. יש ראיות מצולמות): 

• ג’יין בירקין - המקורית. התיק נקרא על שמה.

• ויקטוריה בקהאם - אוסף מוערך בעשרות תיקים, שווי של מיליונים.

• קים קרדשיאן - כולל דגמים נדירים, תנין, יהלומים.

• ג’ניפר לופז - בירקין וקלי ביום ובלילה.

• קרדי בי - מציגה אוספים שלמים באינסטגרם.

• היידי קלום

• קיילי ג’נר

• קייטי פרי

• ג’רי הול

נשות הון, יורשות ואצולה

פחות מצולמות, אבל מאוד נוכחות:

• נשות משפחות הון אירופיות

• נסיכות מהמזרח התיכון

• יורשות אמריקאיות (סטייל old money)

• נשות עסקים עם היסטוריית קנייה ארוכה בהרמס

אצלן זה פחות "תיק לאירוע" ויותר תיק יומיומי. לפעמים אותו Kelly כבר 15 שנה.

אספנים ולקוחות כבדים (לא מפורסמים)

קבוצה גדולה, שקטה מאוד:

• אנשים שקונים בהרמס שנים

• משקיעים עשרות ומאות אלפי דולרים בשנה

• לא מעלים סטוריז, לא עושים ריסייל מהיר

• בדיוק הטיפוס שהמותג אוהב

מי כמעט ולא מקבל?

• מי שמגיע פעם ראשונה ורוצה "רק תיק"

• מי שמחפש רווח מריסייל

• מי שמתייחס לזה כאל טרנד ולא כחלק מאורח חיים

השורה התחתונה, בירקין וקלי הם לא רק עניין של כסף. הם עניין של סטטוס, נאמנות, ותדמית שהמותג מאשר. ובמילים פשוטות, לא שואלים "מי יכול להרשות לעצמו", אלא מי הרמס מוכנה לבחור בו.