"תשתדל יותר": למה דווקא המשפט הזה עלול לגרום לילדים לוותר

זה אחד המשפטים הכי טבעיים שהורים אומרים.

הילד יושב מול שיעורי הבית בחשבון. הוא כבר מתוסכל, העיפרון בקושי זז, ושום דבר לא מתקדם, ואז זה פשוט יוצא: "נו, תשתדל יותר".

אתם לא מתכוונים לבקר אותו, להפך, אתם מנסים לעודד, להראות שאתם מאמינים בו. אבל עבור ילדים מסוימים, ברגעים מסוימים, דווקא שתי המילים האלה עלולות להיות הדבר שיגרום להם לוותר. לא כי הם עצלנים. לא כי לא אכפת להם. אלא בגלל מה שהן עלולות לגרום להם לחשוב על עצמם.

מה הילד באמת שומע?

מבחינת מבוגר, "תשתדל יותר" הוא ביטוי של אמון. המסר הוא: אני יודע שאתה מסוגל.

אלא שלא תמיד זה המסר שמתקבל. כשילד כבר משקיע את כל מה שהוא יכול, ומישהו אומר לו להתאמץ עוד יותר, הוא עלול לחשוב: "אם אני כבר מתאמץ כל כך וזה עדיין לא מצליח... ואומרים לי שהפתרון הוא פשוט להתאמץ יותר, אולי הבעיה היא בכלל בי".

במילים אחרות, הקריאה להשקיע יותר עלולה להתפרש כהוכחה לכך שחסרה לו היכולת - בדיוק ההפך ממה שההורה התכוון לומר.

לדברי הפסיכולוגית קרול דווק מאוניברסיטת סטנפורד, מהחוקרות הבולטות בעולם בתחום המוטיבציה וגישת הצמיחה, עידוד של ילד "להתאמץ יותר" עלול להשתמע כאילו חסרה לו היכולת להצליח.

וברגע שילד מתחיל להאמין שהקושי נובע מהאינטליגנציה שלו, הוויתור כבר נראה כמו צעד הגיוני.

אחרי הכול, למה להמשיך לנסות אם כל ניסיון רק מוכיח, מבחינתו, שהוא "לא מספיק חכם"?

בשלב הזה, הוויתור כבר לא נתפס ככישלון - אלא כהגנה עצמית.

המחקר שהראה עד כמה זה משפיע

זו לא רק תיאוריה פסיכולוגית. באחד המחקרים המוכרים בתחום פתרו תלמידי כיתה ה' סדרת משימות, ולאחר מכן קיבלו משוב. חלק מהילדים קיבלו מחמאה על כך שהם חכמים. אחרים קיבלו מחמאה על המאמץ שהשקיעו. בהמשך הוצעה להם בחירה: לפתור משימה קלה, או לבחור באתגר קשה יותר.

רוב הילדים ששמעו שהם "חכמים" בחרו במשימה הקלה - כזו שלא תסכן את התדמית שלהם. לעומתם, הילדים שקיבלו שבח על המאמץ בחרו דווקא באתגר. לאחר מכן כולם קיבלו מבחן קשה במיוחד.

כאן התמונה כבר הייתה ברורה: הילדים ששובחו על המאמץ השתפרו בניסיון הבא, בעוד שהילדים ששובחו על היכולת דווקא השיגו תוצאות פחות טובות.

ממצא נוסף הפתיע במיוחד את החוקרים. כשהתבקשו לדווח באופן אנונימי על הציונים שלהם, כמעט 40% מהילדים ששובחו על כך שהם "חכמים" ניפחו את התוצאה.

מבחינת החוקרים, זה המחיש עד כמה הזהות של "הילד החכם" הפכה עבורם למשהו שחייבים להגן עליו - אפילו במחיר של חוסר כנות.

הבעיה היא לא תמיד המאמץ

אחת הנקודות החשובות שמעלה דווק היא שילדים שנתקעים במשימה בדרך כלל לא צריכים להתאמץ יותר.

ברוב המקרים חסר להם משהו אחר: אסטרטגיה, דרך פעולה אחרת או הבנה של שלב מסוים. אם לילד אין את הכלים הנכונים, עוד מאמץ לבדו לא בהכרח יעזור.

יש גם מחיר נוסף. ילדים שמאמינים שיכולות הן דבר קבוע עלולים לראות בעצם הצורך להתאמץ סימן לכך שהם "פחות טובים". במצב כזה, כל קושי הופך להוכחה שהם לא מספיק מוכשרים, במקום להיות חלק טבעי מתהליך הלמידה.

וזה לא קורה רק בשיעורי הבית

אותו דפוס יכול להופיע גם על מגרש הכדורגל, מול הפסנתר, בשיעור ציור או בכל מקום אחר שבו ילד נתקל בפעם הראשונה במשהו שלא בא לו בקלות.

דווקא ילדים שתמיד נחשבו "מוכשרים" עלולים להתקשות במיוחד. כל עוד הכול מצליח בקלות, קל להרגיש שהכישרון מספיק. אבל ברגע שמגיע האתגר הראשון, הוא עלול להרגיש כאילו משהו בזהות שלהם מתערער.

במקום לחשוב: "אני צריך ללמוד דרך חדשה", הם חושבים: "אולי בעצם אני לא באמת מוכשר".

אז האם צריך לשבח את המאמץ?

לא בדיוק.

בשנים האחרונות דווק הבהירה שגם המשפט "כל הכבוד שהתאמצת" אינו תמיד מספיק. אם ילד עדיין לא מצליח, שבח על עצם המאמץ עלול להישמע כמו פרס ניחומים.

ילדים יודעים מתי הם באמת התקדמו ומתי לא. המטרה אינה לשבח את המאמץ בפני עצמו, אלא את הדרך שבה הילד חושב, מתמודד ומנסה לפתור את הבעיה.

מה כדאי לומר במקום?

במקום לומר "תשתדל יותר", נסו להיות סקרנים.

שאלו: "מה כבר ניסית?", "איפה לדעתך נתקעת?", "בוא נחשוב יחד על דרך אחרת".

כך אתם מעבירים את המסר שהקושי אינו מעיד על היכולת של הילד, אלא רק על כך שהוא עדיין לא מצא את הדרך הנכונה.

והמילה החשובה ביותר, אולי, היא דווקא מילה קטנה אחת: "עדיין".

יש הבדל עצום בין: "אני לא מצליח", לבין: "אני עדיין לא מצליח". המילה הזאת משאירה את הדלת פתוחה.

ומה אומר המחקר כיום?

חוקרים מדגישים היום שגישת הצמיחה אינה פתרון קסם, והשפעתה על הישגים לימודיים מתונה יותר מכפי שסברו בתחילת הדרך.

עם זאת, יש הסכמה רחבה שהאופן שבו מבוגרים מגיבים לרגעי קושי משפיע על הדרך שבה ילדים מפרשים אותם - האם מדובר במבוי סתום, או בעוד שלב בדרך ללמידה.

בפעם הבאה שהילד שלכם ייתקע מול תרגיל, על המגרש או מול כלי נגינה, אולי שווה לעצור רגע לפני ש"יוצא" המשפט "תשתדל יותר".

לא כי מאמץ אינו חשוב, אלא כי ילד שכבר מתאמץ לא צריך שיגידו לו לרצות יותר. הוא צריך שמישהו יעזור לו למצוא את הדרך. כי המטרה מעולם לא הייתה לגרום לו לדחוף חזק יותר מול דלת נעולה.

המטרה הייתה לעזור לו למצוא את המפתח.