"אמא, את אוהבת את הטלפון יותר ממני?"

בשנים האחרונות עיקר הדאגה הציבורית סביב מסכים מתמקדת בילדים ובבני נוער. הורים, אנשי חינוך ומומחים מזהירים שוב ושוב מפני שעות המסך הארוכות ומההשפעה שלהן על הדור הצעיר. אלא שמחקר חדש מארצות הברית מפנה את הזרקור דווקא לכיוון ההפוך - אל ההורים עצמם.

המחקר, שנערך במרכז לחדשנות ומחקר ברוד איילנד בארה"ב, מצא כי שימוש תכוף של הורים בטלפונים ניידים עשוי להיות קשור להתפתחות דפוסי התקשרות לא בטוחים אצל בני נוער.

החוקרים הבחינו בעלייה בדיווחים של מתבגרים שמרגישים כי הם נאלצים להתחרות במכשיר הנייד על תשומת הלב של הוריהם. לפי הממצאים, בני נוער שחווים תחושה זו נוטים יותר לדווח על חוסר ביטחון רגשי ועל קשיים ביחסים עם הוריהם.

"אמא, את אוהבת את הטלפון יותר ממני?"

ד"ר דון גרנט, אחד מעורכי המחקר, סיפר כי העניין בנושא החל לפני כעשור, לאחר שהבחין בתופעה חוזרת בקרב מתבגרים שפגש במסגרת עבודתו הקלינית.

"יותר ויותר בני נוער שיתפו בתחושות שליליות סביב השימוש של הוריהם בטלפונים", סיפר. לדבריו, אחת הקולגות שלו, פסיכולוגית קלינית ואם לילדה, סיפרה לו שבתה שאלה אותה יום אחד: "אמא, את אוהבת את הטלפון שלך יותר מאשר אותי?".

"היא הייתה המומה ושבורת לב", אמר גרנט. "הרגע הזה המחיש עד כמה עמוק הילדים חווים את הנוכחות של המסכים בחיי המשפחה".

600 בני נוער השתתפו במחקר

בעקבות הדיווחים פיתחו החוקרים מדד מיוחד שבחן כיצד בני נוער תופסים את השפעת השימוש של הוריהם בטלפונים על הקשב, הזמינות והאינטראקציה המשפחתית.

לצורך המחקר גויסו כ-600 בני נוער אמריקאים בגילאי 12 עד 17. המשתתפים התבקשו לענות על שאלונים שבחנו הן את דפוסי ההתקשרות שלהם והן את תחושותיהם בנוגע לשימוש של הוריהם במכשירים דיגיטליים.

הממצאים הראו שככל שבני הנוער דיווחו על יותר הפרעות מצד הטלפון בחיי המשפחה, כך עלו גם רמות החרדה וחוסר הביטחון ביחסים עם ההורים.

לא בהכרח סיבה ותוצאה

עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר בקשר סטטיסטי בלבד, ולא בהוכחה לכך שהטלפונים עצמם גורמים בהכרח לבעיה.

ייתכן, לדבריהם, שבני נוער בעלי דפוסי התקשרות לא בטוחים נוטים מלכתחילה לחוות את הוריהם כפחות זמינים רגשית, ללא קשר לשימוש שלהם בטלפון.

למרות זאת, החוקרים סבורים שהממצאים צריכים להדליק נורה אדומה עבור משפחות רבות.

"אנחנו לא אומרים שהורה צריך לעזוב כל דבר שהוא עושה בכל פעם שילד מבקש תשומת לב", הבהיר גרנט. "אבל חשוב להכיר בבקשה של הילד ולהגיב אליה בדרך כלשהי. לפעמים אפילו רגע קטן של נוכחות יכול לעשות הבדל גדול".