שתי מילים שמייצרות שינוי: הדרך להרגעת ילד במקלט

מבצע "שאגת הארי"נכנס ליומו השביעי, והמציאות של הורים וילדים בישראל מתרכזת סביב זמני ההתרעה והריצה למרחבים המוגנים.

אל מול מטחי הטילים מאיראן, הורים רבים מחפשים את הדרך הנכונה לתווך את המצב לילדים ולהפחית את מפלס החרדה. מתברר שדווקא ברגעי הלחץ הגדולים ביותר, טכניקה הורית פשוטה המבוססת על צמד מילים יכולה לייצר עוגן רגשי משמעותי.

למה הסחות דעת לא מספיקות בזמן אזעקה?

האינסטינקט ההורי הראשון בזמן השהייה בממ"ד הוא לרוב לייצר הסחת דעת טכנולוגית - מסכים, משחקים או סרטונים.

אולם, חוקרי מוח והתפתחות הילד מצביעים על כך שבעת הפעלת מנגנון חירום פיזיולוגי, הילד זקוק קודם כל לוויסות רגשי מצד דמות התקשרות בטוחה. החרדה מפני איומים חיצוניים דורשת מענה נוירו-ביולוגי שהמסך המרצד פשוט אינו יכול לספק.

סוד הנוכחות: "אני כאן"

כאשר דלת הממ"ד נסגרת, שתי המילים שיכולות לייצר את השינוי העמוק ביותר אצל ילדים הן פשוט:"אני כאן".

הגישה הזו נשענת על ההבנה שילדים לא מצפים מהוריהם להעלים את המלחמה או ליירט את הטילים, אלא דורשים אישור לכך שהם אינם מתמודדים עם האירוע לבדם.

אמירת המילים הללו, בשילוב קשר עין ומגע פיזי (כמו חיבוק או החזקת יד), מאותתת למערכת העצבים של הילד שהסביבה המיידית שלו מוגנת, גם כשהאדמה בחוץ רועדת.

הגיבוי המדעי לשיח הרגשי עם ילדים

החשיבות של נוכחות הורית מווסתת מגובה במחקרים פסיכולוגיים בינלאומיים. פרופ' דניאל סיגל, פרופסור קליני לפסיכיאטריה ב-UCLA ומחבר רב-המכר "המוח המשולב", מדגיש את כוחה של הנוכחות ההורית בהרגעת האמיגדלה (אזור הפחד במוח) של ילדים.

במאמריו עלויסות רגשי וחיבור בינאישי, מסביר סיגל כי עצם הנוכחות המודעת והמילולית של ההורה מאפשרת לילד לעבור ממצב של הישרדות מוחלטת למצב של עיבוד רגשי.

בנוסף, מומחי בריאות הנפש בישראל מחדדים את ההנחיות הללו למציאות הנוכחית. על פי פרסומיעמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי), תיווך המציאות לילדים בזמן מלחמה חייב לכלול מסרים קצרים, ברורים ומיישבי דעת.

הניסיון להסביר מערכות הגנה או מהלכים צבאיים פחות יעיל בגילאים הצעירים, לעומת המסר החד-משמעי של הימצאות יחד במרחב המוגן.

3 כללי זהב להורים במרחב המוגן

כדי ליישם את הגישה המדעית במהלך מטחי הטילים מאיראן, מומלץ לאמץ את הכללים הבאים מיד עם הישמע האזעקה:

1. קשר עין בגובה הילד: רדו אל גובה העיניים של הילד כשאתם במקלט וודאו שהוא רואה את פניכם.

2. מסר קצר וברור: חזרו על שתי המילים "אני כאן" בקול שקט ובוטח, מבלי להבטיח הבטחות שווא לגבי מועד סיום האירוע.

3. ויסות פיזיולוגי: שלבו את המסר המילולי עם נשימות עמוקות משותפות, המסייעות בהורדת קצב הלב שלכם ושל הילד, ומאותתות לגוף על חזרה הדרגתית לשליטה.