למה הרצון שילדינו יהיו מאושרים יכול לפגוע בהם?

תנו לי לספר לכם משהו שכנראה יחדש לכם - יש לנו מעל 300 רגשות. אנחנו מרגישים אותם בגוף, אבל לרבים מהם לא נתנו שם ולא למדנו לזהות או להתמודד איתם. מחקרים מראים שרובנו חיים עם שפה רגשית מצומצמת מאוד - שתיים או שלוש מילים - על עולם פנימי עשיר בהרבה. 

ישנה הנחה הורית אחת שמעצבת את חוויית החיים של הילדים שלנו: הרצון שהם יהיו מאושרים. למרות שאושר הוא חשוב, הוא לא רגש נעלה יותר מרגש אחר. אם נסתכל על כל הרגשות האלה כעל פאי של רגשות - שום חתיכת פאי לא מתעלה על השנייה. לכולן אותה החשיבות. לכל רגש יש תפקיד. ואת כולם אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו להכיר תחת קורת הגג שלנו.

דווקא ברגעים של אכזבה, ייאוש, חוסר אונים, שעמום - חשוב שהילדים שלנו ידעו להכיר, לזהות, לתת שם ולהתמודד, כי כך בונים חוסן. בעולם מורכב, מהיר ולא צפוי כמו זה שאנחנו חיים בו, חוסן מתגלה כמשאב חשוב אפילו יותר מרדיפה אחרי אושר מתמשך.

מה זה חוסן בעצם? היכולת להתמודד עם מצבים מורכבים, להתאושש ואף לצמוח מהם. יש כמה מרכיבים מהותיים לבניית חוסן ואחד מהם הוא חיים רגשיים מלאים בבית שלכם.

על מנת לבנות חוסן, חשוב לא לפחד להרגיש - כדי להצליח לעזור לילדים שלנו לזהות ולתת שם לכל רגש, חשוב שנדע זאת קודם בעצמנו. יותר מזה, כדי להצליח אפילו "רק" להחזיק איתם את הרגשות ברגעים קשים, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מאפשרים לעצמנו לחוות אותם, כי כל עוד זה רגש שקשה לי לסחוב כאימא, אני מידית ארצה "לסגור" אותו אצל הילד שלי ולעבור לאוטומט שיהיה מאושר שוב. איך אפשר לעשות את זה? תלו רשימת רגשות על המקרר ותחליטו על איזה רגש אתם הולכים לדבר היום. גם אם זה מרגיש מוזר ומזויף, זה בסדר.

מומלץ לבדוק עם עצמנו אם אנחנו מנסים להשקיט רגש מסוים אצל הילדים שלנו. כשאתם מרגישים שאתם מתאמצים מדי, זה לרוב יאותת שאנחנו מתקשים "לשהות" עם הרגש עצמו. כשהילד שלכם מגיע עם רגש "כבד" ואתם מתאמצים לתת פתרונות, לחשוב על מה יעזור ואתם במאמץ - אתם לא נוכחים עם הרגש ולכן אתם בכיוון ההפוך. אז אם אתם באמצע שיחה ומרגישים לחץ להגיד את הדבר הנכון - עצרו, נשמו ותשאלו את הילד.ה שלכם - ״מה זה גרם לך להרגיש?", או תנו תוקף כמו: "זה באמת נשמע מאוד עצוב שלא הציעו לך להשתתף במשחק".

הורים מרצים מייצרים ילדים לא מרוצים. הרצון שהילדים שלנו יהיו כל הזמן מסופקים, רגועים ומאושרים, הוא לעיתים תולדה של קושי להתמודד עם רגשות אחרים. מאחורי זה יכולה להסתתר גם תחושה שקטה ומפחידה: "אם הילד לא יהיה מרוצה - אולי הוא לא יאהב אותי, יכעס עליי או יתרחק ממני". לכן, אם אתם שמים לב שהילד שלכם כועס, מותש או חסר אונים, ואתם עושים הכל כדי שהמצב יהפוך מהר לשקט ו"טוב" - עצרו רגע.

כדאי לשאול את עצמכם: "האם קשה לי עכשיו להחזיק את זה שהילד שלי מרגיש משהו פחות נעים?", מומלץ גם לתת לעצמכם תוקף: "נכון שקשה לי כשהכל לא מסודר וטוב. אבל בכל זאת, אנחנו יודעים שעבורו חשוב ללמוד את הרגש שלו - ולכן לרגע לא אתערב, ורק אנסה להיות איתו, איפה שהוא נמצא עכשיו".

גם אם זה קשה - להסתכל על כל רגש כהזדמנות והרפתקה - להרגיש את הסטרס ולהחליף אותו בסימני שאלה. אפשר לבדוק למשך כמה זמן אתם מצליחים להחזיק את הרגש של הילד שלכם מבלי להציע פתרון, וממש לשים לב לזה. גישה סקרנית כזו עוזרת להפחית חרדה ואת הרצון לתקן את הסיטואציה מיד.

חשוב לתרגל שיח רגשי בבית - זו גולת הכותרת. נסו לתרגל באופן יומיומי, בצעדים קטנים, שיח רגשי פשוט. ביניכם לבין עצמכם, בזוגיות שלכם ועם הילדים. אם זה דרך רשימת רגשות, או דרך החלטה כל בוקר לדבוק ברגש אחד.

אבל לפני הכל, צאו להתבוננות, תבחנו את ההנחה שלעיתים הדחיפות לאושר גוברת על חוסן בבית שלכם. אם כך המצב, בדקו איך הכי מתאים לכם להתחיל. מול הילדים שלנו זה פשוט (לא תמיד קל, אבל פשוט) - נסו לפגוש אותם איפה שהם ולשבת איתם עם הרגשות שלהם ולא לתקן אותם. משם כבר תלמדו איך לזהות מתי הרגשות מגיעים ואיך קוראים להם.

והכי מפתיע? זה לא רק יעזור להם, זה גם עשוי לשפר את חווית החיים שלכם.

שרי גל רוזנבלום, פסיכולוגית במיקוד קשר הורה-ילד