זה לא "רק חצ'קון": איך להיות הורים תומכים בגיל ההתבגרות?

החיים של בני ובנות נוער סוערים למדי. הם מתמודדים עם דרמות חברתיות, עם כעסים על ההורים, עם הרבה מאוד רגשות מבעבעים, ועם שינויים מתמידים במראה החיצוני. זוכרים את זה? גם אנחנו היינו שם.

"הגוף של בני ובנות נוער גדל בקצב מסחרר, הפנים משתנות מול המראה, והם משווים את עצמם כל הזמן לאחרים: מי גבוה יותר, מי התפתח כבר, למי יש חצ'קונים ולמי אין. כל שינוי קטן עלול להפוך לדרמה גדולה", מסבירה יפעת סני, מנחת הורים מוסמכת לגיל ההתבגרות.

ולא מדובר רק בעניין אסתטי. השינויים הפיזיים - צמיחה לגובה, שינויי משקל והופעת פצעי הבגרות - משפיעים על הדימוי העצמי ועל הביטחון בגוף. "וכשהביטחון מתערער, זה מחלחל לכל תחומי החיים: החברויות, הלימודים, ואפילו היחסים איתנו, ההורים", מוסיפה סני.

היא מסבירה כי אחד המאפיינים הכי חזקים בגיל ההתבגרות הוא התחושה של הילדים שהעולם כולו עסוק בהם. מתבגרת שרואה שתי ילדות לוחשות ביניהן, תשתכנע שהן מדברות על החצ'קון החדש שלה. מתבגר שחושב שהתספורת שלו יצאה "מוזרה", ישכנע את עצמו שכל בית הספר רואה רק את זה. "זו חוויה אמיתית לחלוטין עבורם, והתגובות שלנו כהורים יכולות לקבוע אם הם ירגישו לבד בסיפור הזה, או אם הם ירגישו שיש להם גב ותמיכה".

אז איך אנחנו יכולים לעזור?

1. עידוד אמיתי - "נערים ונערות לא צריכים מאיתנו עוד ביקורת, יש להם מספיק ביקורת מעצמם. מה שהם צריכים זה שנראה להם את כל מה שהם כן: חכמים, רגישים, מצחיקים, יפים, יצירתיים. המילים שלנו הם המראה הפנימית שלהם", מסבירה סני.
2. הקשבה מלאה - גם אם נדמה לנו שזה "סתם חצ'קון" - בשבילם זה כרגע המון. אל תבטלו, אל תגחכו. שבו להקשיב, לתת מקום. ברגע שהילדים שלנו מרגישים שאנחנו מבינים אותם, זה מקל עליהם להרגיש פחות לבד. כשאנחנו לוקחים אותם ברצינות, גם בקושי שנראה לנו שולי, אנחנו משדרים להם מסר חשוב: התחושות שלך אמיתיות, אני רואה אותך, ואני כאן בשבילך".
3. דוגמה אישית - "אם אנחנו ההורים נבהלים מכל קמט או מסתתרים בגלל פצעון קטן - זה מה שהילדים שלנו ילמדו. אם אנחנו מקבלים את עצמנו, אפילו בקול רם ("טוב, יצא לי פצע, זה יעבור"), הם לומדים שזה טבעי, ושזה לא מגדיר אותם".
4. הגשת עזרה - "גם כשהילדים שלנו מבלים שעות מאחורי דלת סגורה, הם עדיין צריכים אותנו", מסבירה סני.

כשמתבגרת מתבלבלת מול השינויים בגוף, אפשר ללוות אותה בבחירה של חזיות ראשונות או בגד ים שהיא תרגיש בו בנוח. כשמתבגר מרגיש חסר ביטחון בגלל פצעונים, נוכל להציע לו ללכת יחד לרופא עור או להתנסות יחד במוצר עדין שמתאים לעור שלו, כמו אקניל. 

הצעדים הקטנים האלה אולי נראים שוליים מהצד, אבל עבור המתבגרים שלנו הם עולם ומלואו. "עצם הנוכחות שלנו איתם, גם אם הם מגלגלים עיניים או ממלמלים 'איזה חופרים', היא מה שנותן להם תחושת יציבות בתוך בלגן רגשי יומיומי", מסבירה סני, "ברגע שהם מבינים שאנחנו איתם - גם כשהם נסערים, מתביישים או מתרחקים - הביטחון שלהם מתחיל להיבנות מחדש, והם לומדים שאפשר לסמוך עלינו גם כשקשה".

"גיל ההתבגרות הוא סערה, של הגוף, של הרגשות ושל מערכות היחסים. אי אפשר לעצור אותה, אבל אנחנו יכולים להיות העוגן שמחזיק את הספינה יציבה", מסכמת סני, "עם עידוד שמאיר את נקודות החוזק שלהם, הקשבה שנותנת מקום אמיתי לקושי, דוגמה אישית שמראה שגם אנחנו לא מושלמים, ועזרה פרקטית שעוזרת להם להרגיש שהם לא לבד, נוכל לעזור להם לעבור את השנים האלה מחוזקים יותר, עם ביטחון עצמי גבוה יותר, ועם הידיעה הברורה שהבית וההורים הם המקום הכי בטוח לחזור אליו.