מחקר חדש מאוניברסיטת ארהוס שבדנמרק, שפורסם בכתב העת המדעי Emotion, מערער על הדעה הרווחת לפיה לאמהות יש יכולת טבעית גבוהה יותר לשמוע את התינוק שלהן בוכה בלילה.
לפי החוקרים, הפער הנתפס ברגישות השמיעתית בין אמהות ואבות מזערי - ואינו מסביר מדוע אמהות הן אלו שלרוב קמות בלילה לטפל בתינוק.
המחקר חולק לשני שלבים: אחד בתנאי מעבדה והשני בסביבה משפחתית אמיתית. בשלב הראשון, החוקרים אספו 142 מבוגרים ללא ילדים והשכיבו אותם לישון כשברקע הושמעו צלילים - מאזעקות ועד בכי של תינוק.
התוצאות הראו שלנשים הייתה רק עדיפות קלה: סיכוי גבוה בכ־14% להתעורר מצלילים חלשים מאוד (33 עד 44 דציבלים), בין אם היה זה בכי תינוק או אזעקה.
אך הפער הזה נעלם לחלוטין כשעוצמת הצליל עלתה מעט - כפי שקורה עם תינוק בוכה בלילה.
בשלב השני, החוקרים עקבו במשך שבוע אחרי 117 זוגות הורים טריים ברחבי דנמרק, ותיעדו במדויק מי מהם קם בלילה כשנדרש. ממצא מעניין עלה: "התוצאות הראו שאמהות היו אחראיות לטיפול לילי פי שלושה יותר מהאבות", אמר הדוקטורנט ארנו קנטין־ורמייה, שותף למחקר, לפי דיווח של Ser Padres, אתר הורות ספרדי.
על סמך שילוב בין נתוני מעבדה למציאות, החוקרים הגיעו למסקנה כי רגישות השמיעה אינה מסבירה את הפער. "היא אינה מסבירה את החלוקה הבלתי שוויונית של הטיפול הלילי", קובעים החוקרים בביטחון. לדבריהם, השוני המזערי אינו מסביר מדוע אמהות כמעט תמיד אלו שקמות, ורומזים כי מדובר בתוצאה של תפקידים והרגלים שנוצרו.
לדברי כריסטין פרסונס מהמכון לרפואה קלינית, שעמדה מאחורי המחקר, "אנחנו מאמינים שישנם כמה גורמים הפועלים יחד. קודם כל, אמהות בדרך כלל יוצאות לחופשת לידה לפני אבות, מה שמקנה להן ניסיון מוקדם בטיפול בתינוק. בנוסף, הגיוני שאבות ממשיכים לישון כשזו האם שצריכה להניק בלילה".
לפי החוקרים, לא מדובר בהבדלים ביולוגיים מובהקים - אלא בתפקידי מגדר והרגלים. ההסבר הסביר ביותר לאי־השוויון בטיפול הלילי הוא שילוב של גורמים חברתיים, תרבותיים ומבניים, לצד תפקידי ההורים.
האמונה שנשים ניחנות ב"רדאר פנימי" או "חוש שישי" ששומר אותן ערות גם בשנתן היתה נפוצה במשך עשורים. רבות מהאמהות שמעו, ולעיתים גם אמרו בעצמן - ש"הוא לא מתעורר", כשהתינוק בוכה בלילה. אך המדע מבהיר: גם גברים שומעים את הבכי.
אם הם לא קמים - ייתכן שזה לא כי הם לא יכולים, אלא כי אין להם צורך - מישהו אחר כבר קם. "הביולוגיה אינה מצדיקה את חוסר השוויון", קובעים החוקרים.
המחקר לא רק מנפץ מיתוס ותיק - אלא גם פותח דיון חברתי חשוב: כיצד לחלק את האחריות ההורית בלילה בצורה שוויונית יותר.
החוקרים מקווים שמחקרים עתידיים יאירו עוד אור על הדרך שבה שני ההורים מתפתחים לתפקיד ההורי, וגם על ההשפעה של הורמונים ודפוסי שינה על חלוקת התפקידים בשלבים הראשונים לחיי התינוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו