בעוד הציבור הישראלי עוקב אחר החדשות הביטחוניות ומתמודד עם אי הוודאות בעקבות המתיחות עם איראן והמלחמה הנמשכת, מתפתחת בשקט מתחת לפני השטח מגיפה אחרת - זו של שימוש בסמים, אלכוהול ותרופות הרגעה בקרב בני נוער.
"קודם כל יש מגמה של עלייה בשימוש - גם אצל מבוגרים, שממש אפשר לראות אותה", אומר אסף כנען, מנכ"ל עמותת "אל סם" בראיון ל"ישראל היום". "זה זוחל לאורך המלחמה".
כנען מסביר שהתופעה הרסנית במיוחד בקרב בני נוער. "ככל שיש יותר סטרס לבני אדם ולחברה בכלל, זה בכרח יתבטא בשימוש במשני תודעה למינהם - סמים או אלכוהול, תרופות הרגעה וכאב".
ארון התרופות בבית - המקור הראשון
בניגוד למה שמקובל לחשוב, בני הנוער לא מקבלים את החומרים האלה רק ברחוב. המקור הראשון והנפוץ ביותר הוא ארון התרופות הביתי. "הרבה פעמים ארון התרופות שלנו בבית מכיל כל מיני תרופות כאלה ואחרות", מסביר כנען. "יש כל מיני טיק טוקים שמראים כל מיני ערבובים... אנחנו חברה שהולכת לפתרונות האלה לצערי".
התופעה מתעצמת כאשר בני נוער מגיעים לתרופות הרגעה. "זו מכה יותר גדולה כנראה מדברים אחרים. הם טוחנים אותם הרבה פעמים ומסניפים אותם. יש הרבה תרופות הרגעה שמכילות אופיאטים ודברים דומים. אלה חומרים שממכרים הרבה יותר מקנאביס או הרבה סמים מוכרים".
"מפרקים את הפוטנציאל של החברה"
מצב המלחמה יוצר מציאות מיוחדת במשפחות הישראליות. "הרבה מהפניות האחרונות - אחד או יותר מההורים נמצא במילואים, אז יש הרבה סטרס. אבא במילואים, אמא נשארת לבד לטפל בתא המשפחתי, אז כנראה תשומת הלב תהיה יותר עם הקטנים. ואז בני הנוער, בני ה-16-17 נשארים בלי מסגרות, יצאו לחופש בלי הכנה... ואז יש שם יותר שימוש".
אסף מדגיש את הסכנה הייחודית לגיל הנעורים: "אצל בני הנוער המוח עדיין מתפתח, מסיימים את ההתפתחות בגילאי ה-24, 25, יש כאלה שטוענים רק בגיל 27. אז המוח של ילד בן 16, שהוא בשיא ההתפתחות שלו - אם נכניס לו את החומרים האלה, אנחנו מפרקים את הפוטנציאל של החברה".
האונה המצחית, האחראית על קבלת החלטות וחשיבה ביקורתית, עדיין לא מפותחת בגיל הזה. "להבין את המרחב שנער נמצא בתוכו - זה גדול עליו, הוא יבין את זה עוד כמה שנים. לכן הם צריכים אותנו, להצבת גבולות, לתיווך להם את המציאות".
לא רק השוליים - המיינסטרים הישראלי
בניגוד לתפיסה הרווחת, התופעה לא מוגבלת לשכבות חברתיות מסוימות. "זה לא השוליים של החברה. חשוב להבין את זה. רוב הטלפונים שאני מקבל הם אנשים כמוני כמוך, הורים עובדים, משפחות מתפקדות, דתיים חילונים, ערבים יהודים - כולם נמצאים בתוך הדבר הזה".
המספרים מדברים בעד עצמם. על פי מחקריו של פרופסור יוסי הראל פיש מאוניברסיטת בר אילן, "פחות או יותר אחד לשבעה בתים בארץ נפגעים מהתופעה הזאת. אנחנו מדברים על עשרות אלפי בני נוער".
"אם יש שימוש יומיומי - מישהו משלם עליו"
כנען גם מתאר את הרגע שבו הורים מבינים לראשונה את המציאות: "אני הרבה פעמים שואל את ההורים - מאיפה יש לילדים כסף? אז לפעמים התשובה היא ש"הכרטיס אשראי שלי אצלם בטלפון ואני לא עוקב/ת אחרי מה שקורה שם", אבל לפעמים התשובה יותר גרועה.
הם חושבים שחבר או חברה נתנו להם מתנות. ואני אומר להם - בעולם הזה אין מתנות. בטח בשימוש יומיומי. יש פה אלפי שקלים, ומישהו משלם עליהם. אז או שמגלים זליגה לאזורי הסחר, שזו עבירה פלילית חמורה. ובעיקר אצל בנות מגלים שהן משלמות בדרכים שלא רוצים לגלות".
מה אפשר לעשות?
"הורים שואלים מה לעשות - והתשובה הראשונה היא פשוט להיות שם. להיות בבית. נוכחות מבוגרת דווקא בזמן הזה היא דרמטית. ככל שנהיה יותר נוכחים, יותר לשאול לדבר, גם על החדשות. לפתח שיח. לגלות עניין - מה קורה? איך אתם מתמודדים? עם מי אתה יוצא?"
דבר נוסף, לא תמיד צריך לדבר על הדבר באופן ישיר, כי זה יכול ליצור הרחקה. דברו על זה באופן עקיף. 'קראתי כתבה על זה, ראיתי בטלוויזיה, שמעתי ש...'"
ואם כבר מרגישים שיש כבר בעיה, אז לפנות לעזרה מקצועית. כלומר שיש שימוש נוכח באופן משמעותי - להרים טלפון. השיחות אלינו הן אנונימיות, אפשר להתקשר להתייעץ. זה לא עולה כלום".
קריאה לפעולה
בעוד ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים מורכבים, כנען מזהיר מפני התעלמות מהמשבר הפנימי. "כולנו עסוקים בחדשות ומה קורה ובאיראן, וחטופים - ובצדק. אבל במקביל מתפתחת לנו מתחת לרגליים מחלה איומה.
אני באופן אישי לא פגשתי נער או נערה שהשימוש על בסיס יומיומי לא מכסה על כאב, טראומה או מצוקה. נערים גם ככה סוחבים כל כך הרבה בגיל הזה, תוסיפו לזה קורונה, מלחמה, מצוקה כלכלית.
גם המון הורים חושבים שזו בעיה פרטית שלהם, ולא נעים להודות בזה. יש הרבה בושה והסתרה, אבל ההתמודדות לבד עם זה נוראית, אז אני ממש מזמין אותם להבין שהם לא לבד, שזו בעיה מאוד גדולה בחברה הישראלית".
לייעוץ אנונימי ועזרה מקצועית: עמותת אל סם 3228*
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו