להיות אימא משלבת זה לא תפקיד שמקבלים עליו מדליה וגם לא כזה שמצטלם תמיד יפה לסטורי. זה תפקיד שמגיע לא פעם עם שורה של אתגרים, מבחני נאמנות יומיומיים, מרדף אחרי הכרה ואהבה ורצון לרגעים של שיתוף והכלה שלא תמיד מגיעים.
אתמול (רביעי) אחווה סיטבון שיתפה את עשרות אלפי עוקביה ברגע אחד כזה של בוקס בבטן שקיבלה, כשהרקע דווקא היה נוצץ ומשמח: מסיבת סיום של בית ספר, בלונים, ילדות, שמחה וקולאז' משפחתי שבו היא, אחרי שבע שנים של גידול ילדה, פשוט לא קיימת.
"אאוצ'" כתבה אחווה על רקע קולאז' תמונות ששיתפה עם עשרות אלפי עוקביה, אותו בחרה בתה החורגת לאיה בת ה-12 לספר המחזור שלה בו לאיה מופיעה לבד ולצד אחיה דניאל (בנם המשותף של אחווה ובעלה יונתן – ע"ח) ואביה אך ללא זכר לתמונה שלה.
"מי שלא יודעת מזה להיות אימא משלבת תקבל הצצה עכשיו לכמה זה יכול להיות צובט לפעמים" שיתפה כשמבין השורות ניתן היה לחוש את תחושת הצריבה והעלבון בליבה, גם אם זה לא היה מכוון. "את מגדלת ילדה 7 שנים ובסוף היא בוחרת שלא לשים תמונה איתך בספר מחזור. התפקיד הכי קשה/רגיש בעולם", סיכמה.
צילום מסך אינסטגרם
משנים של בלבול לאהבה
המסע של אחווה עם לאיה לא התחיל בקלות כשהיא בעצמה הודתה לא פעם בראיונות ש"בהתחלה אמרתי שאני לא רוצה להיות אימא. לא נולדתי אימהית כל כך, אבל היום אני כבר מאוד מחוברת".
המעבר לברצלונה לחיים עם יונתן אותו הכירה בשנת 2017 ועם בתו לאיה (שנולדה מנישואיו הראשונים ואיבדה את אמה בגיל צעיר), הכניסה הפתאומית לתוך משפחה שכבר יש לה היסטוריה, אימא ביולוגית שנפטרה. כל אלה יצרו מציאות שבה אחווה נדרשה להמציא את עצמה מחדש לא רק כבת זוג ליונתן אלא גם כדמות הורית ללאיה במציאות מורכבת ורגישה כל כך.
אחווה מעולם לא הסתירה את הקשיים - היו שנים של ריחוק, של בלבול, של תחושה מתמדת של "להיות בצד" והיא דיברה על כך בפתיחות: "אני אימא של אח שלה, אשתו של אבא שלה, אבל אני לא אימא שלה. אני הורה מטפל, שמה לב לצרכים שלה, מכוונת אותה, מלמדת אותה אבל זה רחוק מלהיות אימא שלה", אמרה. היא לא ניסתה למכור אשליות - "יכולתי מההתחלה לומר שאני מתה על לאיה ולפרסם תמונות של חיבוקים ונשיקות איתה כל היום. אבל האמת הרבה יותר מורכבת", התוודתה. בראיון שעורר סערה לפני כמה שנים התוודתה כי היא לא יכולה לאהוב את לאיה כמו את הילד שלה.
"זה לא אותו דבר, ואני לא מתביישת להגיד את זה", אמרה ובראיון אחר הוסיפה: "לפעמים אני מרגישה שאני לא מספיק טובה, אבל אני לא מתכוונת לוותר על המקום שלי".
ולמרות כל זה משהו השתנה. בשנים האחרונות היחסים בין אחווה ולאיה עברו מהפך כזה שגם מתועד באינסטגרם של אחווה, כשהיא משתפת לא פעם בסרטונים של השתיים בהן הן נראות מחויכות וקרובות, מספרת על מסעות קניות ובילויים משותפים ומרעיפה עליה מילים אוהבות ליום הולדתה כשהיא אומרת: "קיבלתי אותך לחיי מתנה כדי לתקן את כל מה ששבור בילדה שבתוכי. כל כך הרבה רעש סביב הקשר שלנו, כשבפועל שתינו יודעות שזה ממש פשוט. שני לבבות שפועמים יחד. אני כאן תמיד לכל מה שתצטרכי. לחיבוק, לייעוץ, לליטוף, לתמיכה, להקשבה, ולמבט אוהב".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לאחרונה הן אף התחילו להקליט בלוג משותף ופתאום יש הרבה יותר יותר רגעים של קירבה, אפילו חברות אמיתית. אחווה אף שיתפה לא מזמן שחתמה על צוואה בה התחייבה לגדל את לאיה אם יקרה משהו ליונתן, צעד שמבהיר עד כמה היא מחויבת גם בלי קרבת דם ביולוגית, אבל גם אחרי כל זה, מגיע רגע כמו ספר המחזור, שמזכיר לה: יש קירות שאולי אי אפשר לעבור אף פעם לחלוטין, גם לא עם כל האהבה וההשקעה שבעולם.
מאבקי זהות, גבולות מטושטשים ורגשות אשמה
הסיפור של אחווה ולאיה הוא לא רק שלהן. מחקרים מראים שאימהות משלבות מתמודדות עם תחושת חוסר שייכות, מאבקי זהות, גבולות מטושטשים ורגשות אשם תמידיים אצלן ואצל הילדים כאחד. גם כשהיחסים משתפרים, גם כשהשגרה מתייצבת, תמיד נשאר אותו רגע קטן של כאב, אותו חור בתמונה המשפחתית שאף פילטר לא מסתיר. משפחות משולבות מצליחות בזכות סבלנות, גבולות ברורים ותקשורת פתוחה, אבל גם אז המחיר הרגשי לא נעלם. זו לא עבודה שמקבלים עליה מדליה אלא קרב יומיומי על מקום, על שייכות, על אהבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו