לבנות גשר בימים סוערים: איך מתווכים לילדים את יום הזיכרון בשנה כה מורכבת?

"וְהַשָּׁעָה שְׁעַת תֹּהוּ וָבֹהוּ, שְׁעַת עִרְבּוּב הַתְּחוּמִים -שֶׁל אַחֲרִית וְרֵאשִׁית, שֶׁל סְתִירָה וּבִנְיָן, שֶׁל זִקְנָה וַעֲלוּמִים" (חיים נחמן ביאליק)

המציאות הישראלית רוויה בפרדוקסים ורגשות מעורבים הנוכחים ביתר שאת במעבר החד והבלתי אפשרי מה"אין" אל ה"יש", מתהומות העצב והאובדן לחגיגות ושמחת העצמאות. השנה, בתוך ימי מלחמה, הימים האלו טעונים יותר, כואבים יותר, ומעלים שאלות לא פשוטות, במיוחד עבור הורים שנדרשים לתווך את המצב המורכב לילדים צעירים.

כהורים, אנחנו רוצים לגונן עד כמה שניתן על נפשם של הילדים מהמפגש הכאוב עם הסופיות והטרגיות של המוות, בוודאי כשמדובר במספרים שקשה לתפוס כמו אלפים. מצד שני, במציאות שבה אנחנו חיים הילדים חשופים לנושא האובדן והשכול מכל פינה וזווית, בתקשורת, בתמונות,בטקסי הזיכרון, בצפירות ההתייחדות. אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לתווך את הימים המאתגרים האלו לילדים באופן שיוכל לא רק להרגיע את חרדת חוסר הודאות אלא גם לצייד אותם בכלים להתמודדות בהמשך החיים?

פתיחות ולגיטימציה

על אף הקושי, הסתרה או התעלמות מהנושא הרגיש עלולה להגביר חששות ולא מאפשרת עיבוד בריא והתמודדות. ילדים רגישים במיוחד למסרים שהם קולטים מהמבוגרים בסביבתם, בין אם הם מילוליים או לא מילוליים. כשאנחנו מאפשרים שיח פתוח, רגיש ואותנטי שיש בו מענה לשאלות ולסקרנות הטבעית של הילדים, מתן מידע אמין ומותאם לגיל תוך העברת מסרים פשוטים וברורים, מבלי להעמיס או להציף בפרטים, אנחנו יוצרים תחושת יציבות ואמון ומקנים תחושת פשר ומובנות.

יש לכך חשיבות רבה יותר השנה במיוחד כאשר החשיפה לנושא מתמשכת ומחלחלת לחוויה היומיומית של הילדים. לילדים צעירים חשוב לתווך את הנושא באופן הדרגתי, בין אם באמצעות סיפור על דמות מסוימת, שיר, המחשה באמצעות הטבע כגון חילופי עונות השנה, בעלי חיים ועוד.

עוגנים לביטוי רגשי

אפשרו לילדים ערוצים מגוונים לביטוי כל מנעד קשת הרגשות והתחושות האפשריים מבלבול, דרך עצב, כאב ועד למבוכה, באמצעים בלתי מילוליים כגון יצירה, ציור, תנועה, או משחק.

כשאנחנו משדרים לילדים שכל רגש הוא טבעי ונורמלי ומאפשרים להם לבטא אותו, מתוך אמפתיה ומבלי לעורר ציפיות לא מותאמות ש"היום צריכים להיות עצובים", אנחנו תומכים בחוסן הנפשי שלהם.

הכנה מותאמת

בימים של אזעקות ומלחמה, צפירות עלולות לעורר בלבול, לחץ וחרדה נוספים ועל כן חשוב להכין את הילדים לסדר היום הצפוי ובכך ליצור בהירות ומובנות, כמו למשל להבחין בין אזעקה לצפירה, לתכנן ולתרגל את סדר היום הצפוי, ולהסביר הילדים על מהות היום המיוחד הזה על מאפייניו השונים כגון שירים עצובים ברדיו, הדלקת נר זכרון, דגל בחצי התורן, עמידה בצפירה ועוד. זאת, לצד שמירה על שגרה בריאה ופעילויות שמעניקות יציבות במהלך היום כדי לאפשר איזון וביטחון שגם תכנים אלה הם חלק ממעגל החיים.

חיזוק, אופטימיות ותקווה

כחלק מהחשיבות של יצירת משמעות ויצירת גשר על המים הסוערים שבין ימי הזיכרון לחגיגות הקמת המדינה, עזרו לילדים "לחבר את הנקודות" בין האובדן לבין התקווה ולהזכיר שבדומה לחברים ומשפחה, גם במדינה אנחנו מתמודדים עם אתגרים ומחלוקות לעיתים אבל יש "דבק" שמחבר אותנו יחד. היכולת להחזיק את עוגן התקווה מייצרת גורם מארגן להתמודדות וחיבור למטרה.

לצד הכאב, חשוב לסייע לילדים לאמץ מבט אופטימי ולהדגיש את סיפורי הגבורה, העזרה ההדדית וההודיה לאלו שבזכותם מתאפשר לנו לחיות במדינה עצמאית ולשאוף לעתיד טוב יותר. גם אם לא הכרנו אותם אישית, כשאנחנו זוכרים את המעשים ואת התחביבים או המאכלים שאהבו, אנחנו מייצרים חיבור אנושי וקרוב במקום רתיעה וחשש.

בתוך כך אפשר וחשוב גם להדגיש את מסר האופטימיות לחיים בכלל באופן שרלוונטי לחיי הילדים ומחזק תחושת מסוגלות, למשל ביחס לדוגמה אישית של התמודדות עם קשיים והדגשת הכוחות שאפשרו זאת.

לצד כל אלו, חשובה גם הערנות למצבם של הילדים והתייעצות עם גורמי מקצוע מוסמכים במקרה הצורך.

ד"ר פנינית רוסו-נצר, מרצה בכירה וחוקרת, ראש החוג לחינוך וראש המעבדה לחוסן נפשי במכללה האקדמית אחוה