זה מה שקורה למוח כשמפסיקים להתלונן למשך שבוע

אתם יושבים לקפה עם חבר ומתחילים לספר לו על הפקקים בדרך לעבודה. כשאתם חוזרים הביתה, אתם שולחים הודעה לאמא ומספרים לה שהחבר איחר ושאפילו לא שאל על הדירה החדשה שלכם. לפרוק את התסכולים עשוי להרגיש טוב באותו הרגע, אבל לדברי מומחים, התלונות החוזרות עלולות דווקא להוסיף למתח שאנחנו חווים.

"תלונות מפתות אותנו לחשוב שאם אנחנו מדברים על הבעיות שלנו, אנחנו למעשה עושים משהו כדי לפתור אותן", מסבירה סברינה רומנוף, פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומרצה באוניברסיטת ישיבה. לדבריה, לעיתים אנשים מאמינים, באופן לא מודע, שאם הם עסוקים בבעיה, חושבים עליה שוב ושוב ומודאגים ממנה, הם למעשה מתקדמים לעבר פתרון - גם כשבפועל הם נשארים תקועים באותו מקום.

תלונות בלתי פוסקות עלולות להשאיר אותנו מתוסכלים, עצבניים ועסוקים במה שלא עובד. מנגד, היכולת לקבל מצבים מסוימים כפי שהם עשויה לשפר את מצב הרוח ואת נקודת המבט שלנו, ולאפשר לנו להיות נוכחים יותר ברגע וליהנות מהזמן עם האנשים שחשובים לנו, בלי לתת לכל אי־נוחות קטנה להרוס את היום.

למה בכלל כל כך טוב לנו להתלונן?

אם אתם דומים לרוב האנשים, סביר שאתם לא זוכרים בדיוק איזו מחמאה קיבלתם בעבודה אתמול, אבל בהחלט זוכרים הערה פוגעת שמישהו אמר לכם לפני 5 שנים. "המוח שלנו נוטה באופן טבעי להעניק יותר תשומת לב לחוויות שליליות, ולכן הדיבור עליהן יכול להרגיש כמעט אוטומטי", אומרת ד"ר סאנאם חפיז, נוירופסיכולוגית ומנהלת מכון Comprehend the Mind.

יש גם סיבה נוספת לכך שאנחנו מתלוננים: זה נותן לנו תחושה של שליטה ומפחית את חוסר הוודאות. כשאנחנו מתוסכלים או מוצפים, עצם הביטוי של הרגשות שלנו עשוי לגרום לנו להרגיש שאנחנו עושים משהו בנוגע למצב. אפילו אם אנחנו מדמיינים את התרחיש הגרוע ביותר, לפעמים קל לנו יותר להתמודד עם משהו שאנחנו כבר מכירים מאשר עם הלא נודע.

"תלונה יכולה להרגיש טוב בטווח הקצר, משום שהיא גורמת לנו לחשוב שאנחנו פועלים ומשנים את המצב, גם אם בפועל היא משאירה אותנו במקום", מסבירה רומנוף.

אבל לתלונות יש גם מחיר

"תלונות בלתי פוסקות משאירות את תשומת הלב שלנו ממוקדת במה שמשתבש, במקום במה שאנחנו יכולים להשפיע עליו", אומרת חפיז. "הן עלולות לגרום לבעיות להיראות גדולות וקבועות יותר מכפי שהן באמת".

בנוסף, ככל שהמוח חוזר שוב ושוב על אותן מחשבות שליליות, אנחנו עלולים להרגיש יותר חרדה ומתח. תלונות ממושכות עשויות גם ליצור תחושת חוסר אונים וחוסר תקווה, ולגרום לנו להאמין שהתוצאות בחיינו נקבעות בעיקר על ידי גורמים חיצוניים - כמו מזל או נסיבות - ולא על ידי הפעולות והבחירות שלנו.

לתלונות יש קשר גם לתפיסת עולם פסימית. "למרות שפסימיות יכולה להגן עלינו מפני אכזבה, היא עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה ולגזול מאיתנו בהדרגה את היכולת ליהנות מנקודת מבט חיובית או ניטרלית יותר", אומרת רומנוף.

וההשפעה לא נעצרת במצב הרוח. גם מערכות היחסים שלנו עלולות להיפגע אם אנשים מתחילים לקשר אותנו באופן קבוע לשליליות ולתלונות.

מה עשוי לקרות אם תפסיקו להתלונן לשבוע?

הפסקה מוחלטת של תלונות אולי נשמעת כמו משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל לדברי המומחים, אפילו שבוע יכול להספיק כדי להתחיל להבחין בשינוי. "לפרוק בצורה בריאה יש מקום, אבל להיתקע שם עלול למנוע מאיתנו להתקדם", אומרת חפיז.

יותר מודעות לעצמכם

תקופות של לחץ נוטות להוציא מאיתנו את ההרגלים הפחות טובים. כשיש לנו עומס בעבודה, לוח זמנים צפוף או כמה משימות במקביל, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתלוננים או פורקים בפני אחרים בתדירות גבוהה יותר.

"הפסקה מתלונות עוזרת לנו לשים לב באיזו תדירות המוח שלנו מתמקד באופן אוטומטי במה שלא בסדר", אומרת חפיז. היא גם יכולה לעזור לנו להבחין בין הדברים שנמצאים בשליטתנו לבין אלה שלא.

רומנוף מוסיפה כי תלונות עלולות להפוך אותנו לתגובתיים יותר, מבלי שנשים לב עד כמה ההרגל משפיע על האופן שבו אנחנו רואים את המציאות. לדבריה, שבוע הוא נקודת התחלה טובה, אך שינוי של הרגלים דורש זמן, והיא ממליצה למי שמעוניין בכך לנסות בהמשך אתגר ארוך יותר של 30 יום עם פחות תלונות.

פחות חרדה

הטרדות הקטנות של היומיום עלולות להשאיר אותנו עצבניים ודרוכים. כשאנחנו מתלוננים פחות, אנחנו עשויים לפנות יותר אנרגיה מחשבתית להתמודדות עם בעיות ולקבלת החלטות.

"שבוע עוזר לכם לזהות הרגלי תלונה שלא ידעתם שיש לכם", אומרת חפיז. לדבריה, זה לא בהכרח ישנה לחלוטין את צורת החשיבה שלנו, אבל עשוי לשנות את נקודת המבט ולהפחית את הזמן שאנחנו משקיעים בשחזור של רגעים ואירועים מתסכלים.

יותר מקום למחשבות חיוביות

כשמפסיקים להתמקד באופן אוטומטי בשלילי, נוצר יותר מקום לחוויות ולמחשבות חיוביות.

"כאשר אתם מצליחים לשלוט טוב יותר במחשבות שלכם, אנשים רבים חווים שיפור משמעותי במצב הרוח", אומרת רומנוף. לדבריה, כשאנחנו לא עסוקים כל הזמן בתלונות על המשימה שמחכה לנו, אנחנו עשויים להרגיש יותר אנרגיה ומוטיבציה להתמודד איתה.

לדברי חפיז, ייתכן שגם תחושת הכרת התודה תתחזק באופן טבעי. המטרה, היא מדגישה, אינה להתעלם מהקשיים או להעמיד פנים שהכול בסדר, אלא לזכור גם מה מעניק לנו משמעות ומטרה ועוזר לנו להתמודד עם תקופות קשות.

מערכות יחסים טובות יותר

תלונה משותפת יכולה לפעמים ליצור תחושת קרבה - הרי כולנו אוהבים למצוא מישהו שמבין בדיוק כמה הבוס מעצבן או כמה הפקקים בלתי נסבלים. אבל לדברי רומנוף, מערכות יחסים שמבוססות בעיקר על שליליות עלולות להפוך למתישות ולהיחלש לאורך זמן.

הפחתת התלונות עשויה להפוך את השיחות שלנו לחיוביות ומהנות יותר. זה לא אומר שאסור לשתף אדם קרוב בקשיים או לבקש תמיכה, אלא שכדאי לנסות לא להישאר רק בשלב הפריקה - אלא לחשוב גם על פתרונות אפשריים ועל הצעד הבא.

איך מפסיקים להתלונן - או לפחות עושים את זה בצורה מועילה יותר?

שינוי של כל הרגל לוקח זמן, ולכן במקום לנסות להפסיק בבת אחת, אפשר להתחיל בכמה צעדים פשוטים.

שימו לב למחשבות שלכם

"המיילים שלי לא נגמרים, יש לי פגישות גב אל גב, ושוב שכחתי את המטען לטלפון". אתם עשויים להיות מופתעים לגלות כמה מחשבות שליליות עוברות לכם בראש במהלך יום רגיל.

רומנוף ממליצה לקטוע את המעגל באמצעות כתיבה: רשמו את המחשבה ואת הרגש שהיא מעוררת, ולאחר מכן נסו לנסח מחשבה חלופית, מאוזנת ומציאותית יותר - ואת התחושה שהיא מעוררת.

אפשר גם לקבוע "זמן דאגה" מוגדר. למשל, להקדיש 20 דקות בסוף היום לדאגות, לתסכולים או לתלונות. כשהזמן נגמר, עוברים הלאה למשימה אחרת.

עצרו לרגע לפני שאתם מגיבים

נסו לזהות אילו מצבים גורמים לכם להתלונן - תור ארוך בסופר, שיחה עם קולגות אחרי ישיבה או הודעה מעצבנת שקיבלתם.

ברגע שאתם מרגישים שאתם עומדים להתחיל להתלונן, עצרו לשנייה ושאלו את עצמכם: האם אני מחפש פתרון? האם אני זקוק לתמיכה? או שאני פשוט רוצה לפרוק?

לדברי חפיז, הבדיקה הקצרה הזו יכולה לעזור לנו לתקשר בצורה מודעת ומדויקת יותר.

נסו להסתכל על המצב מזווית אחרת

אחרי כישלון או אכזבה קל להיתקע בשאלה "למה זה קורה דווקא לי?". במקום זאת, חפיז מציעה לשאול: מה אני יכול ללמוד מהמצב הזה? ומה מתוך הסיטואציה נמצא בשליטתי?

"שינויים קטנים בנקודת המבט יכולים לעשות הבדל גדול באופן שבו אנחנו מרגישים", היא אומרת.

דרך נוספת לשנות את נקודת המבט היא לתרגל הכרת תודה. אפשר לנהל יומן תודה או לשתף אדם קרוב בדברים הטובים שקרו במהלך היום. "כתיבה של כמה דברים שהלכו טוב בכל יום עוזרת לאמן את המוח לשים לב לחיובי, במקום לחפש באופן אוטומטי את מה שלא בסדר", מסבירה חפיז.

בסופו של דבר, המטרה היא לא להפסיק להתלונן לעולם. יש מקום לפרוק, לשתף ולהביע תסכול - במיוחד כשאנחנו זקוקים לתמיכה. אבל אם התלונה הפכה לברירת המחדל שלנו, הפסקה קצרה של שבוע עשויה לעזור לנו לזהות את ההרגל, להבין מה באמת נמצא בשליטתנו ולפנות קצת יותר מקום לפתרונות, לאנשים שאנחנו אוהבים ולדברים שעושים לנו טוב.