"אבא לא משחרר חיים": הסיפור המטלטל של איתן מזרחי ובתו נעם

במשך 17 שנים ניסה איתן מזרחי להציל את בתו נעם. "זו מחלה שאתה לא באמת מבין עד שאתה בתוכה", הוא אומר. "ואז אתה מגלה שאין לך שליטה. רק מאבק מתמשך, יום־יומי". 

איתן, בן 71, איש חינוך ועשייה חברתית, עבד במשך שנים עם נוער ומסגרות קהילתיות. הוא היה מנכ”ל החברה למתנ”סים, מנכ”ל אלו"ט, אדם שמכיר מערכות, טיפול, משברים. אבל שום דבר מכל זה לא הכין אותו לרגע שבו הבין שבתו מתמודדת עם הפרעת אכילה.

זה התחיל כשהייתה בת 16 וחצי. "לא הבנו את עומק הדרמה", הוא אומר. "לא ידענו שזה הולך להיות מסע של 17 שנה". נעם הייתה נערה אהובה, כריזמטית, מצטיינת, יו”ר מועצת תלמידים. "היא הייתה המלכה. כולם רצו להיות לידה". דווקא אותו כוח, כך סיפרה לו חברה קרובה שלה שנים אחר כך, הוא גם זה שהפך בהמשך לכוח הרסני.

זה לא הילדה שלך שמדברת - זו המחלה

אחד הדברים הקשים ביותר, לדבריו, הוא להבין שהמחלה עצמה "משקרת". "זה לא הילדה שלך שמדברת. זו המחלה. היא משתלטת על המחשבה, על ההיגיון, על הגוף. ואתה כל הזמן צריך להטיל ספק במה שנאמר לך, גם כשאתה הכי רוצה להאמין".

ההתמודדות לא הייתה רק של נעם. היא הייתה של כל הבית. "זו מחלה של חוסר אונים", אומר איתן. "אתה רוצה לתת את הנשמה כדי להציל את הילדה שלך, ומצד שני יש עוד ילדים בבית, וגם הם נפגעים". אחת הסצנות הקשות ביותר, לדבריו, התבררה לו רק בדיעבד: כשכתב בספרו, "לפני שייגמר", קטע מנקודת מבטה של בתו הצעירה, והקריא לה אותו. "היא התחילה לבכות. אמרה לי: 'בחיים לא האמנתי שאתה מבין מה עבר עליי'". 

"היא פחדה שיקרה לנו משהו. פחדה להישאר בלי הורים", הוא מספר. "זה מחיר שאף אחד לא מדבר עליו". 

הרגעים שחשבתי שאלוהים נגע בי

לאורך השנים נועם הייתה באינספור מסגרות טיפוליות: אשפוזים, מחלקות סגורות ופתוחות, טיפול פרטי וציבורי. "היו תקופות של שיפור", הוא אומר. "רגעים שאמרתי לעצמי - אולי עכשיו זה עובד". אחת מהן הייתה סביב החתונה של אחותה הגדולה. "בחצי השנה שלפני, היא תפקדה, עלתה במשקל, חזרה להיות נועם שכולם זכרו. אמרתי לעצמי - אולי אלוהים נגע בי". שבועיים אחרי החתונה - הכול קרס.

אחד הרגעים המטלטלים ביותר עבורו התרחש דווקא מתוך ניסיון נואש לריפוי. "בשלב מסוים אמרתי לעצמי - אני מוציא אותה מהמערכת. קצב אחר, חיים אחרים". הוא שכר צימר במצפה רמון, במדבר. בנה לה סדר יום: ארוחות, הליכות, לימוד, שגרה רגועה. "שבועיים-שלושה זה עבד", הוא מספר. "הרגשתי שמשהו נפתח".

אבל אז הגיע הטריגר. נעם ביקשה ללכת לרופאה, עלתה על המשקל וגילתה שעלתה 2 קילו. "באותו רגע משהו בה התהפך", הוא אומר. "המחלה חזרה במלוא העוצמה". מה שניסה להיות רגע של הצלה, הפך לסצנה קיצונית של חוסר אונים. "היא רצתה להקיא, וסיכמנו שאם זה קורה - אני מחזיק אותה ומדבר אליה בשקט". אבל זה לא עבד. נועם הזמינה משטרה. "כשהשוטרים הגיעו היא צעקה "אונס"! ושאני לא נותן לה להקיא. אלה היו רגעים של טירוף מוחלט".

נעם ביקשה ללכת לשירותים, השוטרים ענו שהם לא יכולים למנוע ממנה לעשות את זה, וכשיצאה מהשירותים אמרה להם: "אני רוצה שתדעו שאבא שלי הוא אדם מדהים. ומה שהוא עושה עבורי הוא דבר יוצא מן הכלל". 

"את מבינה איך רגע אחד אנחנו באנטרקטיקה ואחר כך בגרינלנד?" שואל איתן. "אתה לא יכול לתפוס את זה כאדם".

אני לא יכול לשחרר חיים

רק בשלושת החודשים האחרונים לחייה, משהו בו נשבר. "היא אמרה לי: 'אבא, תפסיק להציל אותי'. ואני לא ידעתי איך. אני אבא. אני לא יכול לשחרר חיים". נעם נפטרה בגיל 33 וחצי. "היא פשוט לא רצתה יותר להיות בעולם שגרם לה כל כך הרבה כאב".

מאז מותה, איתן הפך לכתובת עבור הורים רבים. "מתקשרים, שואלים מה לעשות. איזו עצה כבר יש לי לתת?". התשובה שלו פשוטה וכואבת: "לא לוותר. להיות שם. להילחם. עם לב שלם".

כחלק מהשליחות הזו, הוא מעביר הרצאות ללא כל תשלום - בחדרי מורים, במתנ”סים, לקבוצות חברים, מדריכים, הורים ואנשי חינוך, במטרה לשתף, להעלות מודעות, ובעיקר לא להשאיר אף אחד לבד מול המחלה.

מה אוכל אותך

המאבק הזה מקבל עכשיו גם ביטוי אמנותי. ביום חמישי הקרוב, 8.1, נפתחת במכון לאמנות בבת ים תערוכה מיוחדת העוסקת בהפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער. בתערוכה יוצגו יצירות אמנות במדיות שונות, שנוצרו על ידי בנים ובנות שהתמודדו עם הפרעות אכילה, וחלקם עדיין נמצאים בתהליך טיפולי.

היצירות עוסקות בנפש, בכאב, במאבק היומיומי ובמחלה עצמה, ומלוות בסיפורים אישיים טראגיים וקשים, המעידים על עומק הפגיעה וההשלכות הרגשיות והחברתיות של ההפרעה.

בנוסף, במהלך חודש התערוכה יתקיימו הרצאות ומפגשים ללא עלות, המיועדים לבני נוער, הורים מתמודדים, יועצות, מטפלות וכל מי שעוסק או מבקש להבין ולהעמיק בנושא.

"אנחנו חיים בתקופה שאנשים בורחים מקושי", אומר איתן. "אבל אם לא נסתכל - לא נבין". ואם יש מסר אחד שהוא מבקש להשאיר, הוא חד וברור: "ככל שמזהים מוקדם יותר - יש יותר סיכוי. וכשזה כבר שם, לא מוותרים. גם כשקשה. במיוחד כשקשה". 

התערוכה "מה אוכל אותך" במכון לאמנות בת ים 8.1-8.2, אוצר: שי פרדו. שעות פתיחה: א׳ 11:00-14:00, יום ג׳ 18:00-20:00, ה' 17:00-20:00