הדבר הכי מרגיע בבית שלכם בכלל תלוי על הקיר

במשך שנים התייחסנו לבחירת אמנות לבית כאל משימה אסתטית. אולם, שורת מחקרים משנה את התפיסה הרווחת וחושפת כי המפגש שלנו עם אמנות הוא למעשה צורך ביולוגי עמוק שמוביל לתגובות פיזיולוגיות שעשויות להוביל להפחתת הלחץ והחרדה היומיומיים.

המחקר הראשון, אשר נסמך על סקירה של 38 מחקרים ומרכזי מחקר מובילים באירופה ובארה"ב, קובע כי התבוננות באמנות ויזואלית משפרת באופן דרמטי את תחושת המשמעות, החוסן הנפשי ומעצים צמיחה אישית. החוקרים מצאו כי אין צורך להיות מומחים גדולים בתולדות האמנות כדי ליהנות מהיתרונות הללו - המוח שלנו מגיב באותה עוצמה לצילום נוף, לציור מופשט או לפסל עכשווי, כשהמכנה המשותף הוא היכולת של היצירה להעניק לנו רגע של התנתקות מהרעש החיצוני וחיבור פנימי עמוק.

זווית נוספת להשפעה הפיזית הזו מגיעה ממחקר שמדד בזמן אמת את תגובות הגוף למול יצירות מקוריות. הממצאים הראו כי צפייה באמנות הצליחה להוריד את רמות הקורטיזול, הורמון הלחץ, ב-22% בתוך דקות ספורות. יתרה מכך, החוקרים זיהו השפעה סימולטנית על שלוש מערכות קריטיות: החיסונית, ההורמונלית ועצבית, שילוב ייחודי שמפחית סמנים דלקתיים בגוף ומשפר את תפקוד הלב. למעשה, האמנות פועלת על הגוף כמעין "ווסת רגשי", המרגיע את המתח מחד, ומעורר תחושת חיוניות והתרגשות מאידך.

"המוח אינו מתפקד כצופה פסיבי ביצירת אמנות, אלא כמשתתף פעיל בתהליך של עיבוד, פרשנות ויצירת משמעות", מסביר איתי עניאל, חוקר מוח וזיכרון ודוקטורנט באוניברסיטת בר אילן. "התבוננות ביצירה אמנותית מגייסת רשתות עצביות רחבות, ובהן רשתות הקשורות לעיבוד רגשי, לחשיבה רפלקטיבית וליצירתיות. במצבים אלה נרשמת ירידה בפעילות מערכות המוח המכוונות לתגובה מהירה ולאיום, ועלייה בפעילות של מערכות המאפשרות חקירה, אינטגרציה ועיבוד עמוק יותר של מידע".

לדבריו, מחקרים מצביעים על כך שחשיפה לאמנות עשויה להיות מלווה בהפעלה של מערכות נוירו-כימיות הקשורות לתחושת עניין, מוטיבציה ותגמול, ובהן גם מערכת הדופמין, וכן בתהליכים התומכים בפלסטיות עצבית. "שילוב זה עשוי להסביר מדוע התבוננות באמנות נקשרת לעלייה בגמישות קוגניטיבית וליכולת טובה יותר להתמודד עם עומס מנטלי ועם מצבי חרדה".

עוד מציין עניאל כי ממצאים עדכניים מצביעים על השפעה מצטברת ומתמשכת של חשיפה לאמנות לאורך זמן. "אמנות יכולה לשמש כעוגן קוגניטיבי, כלומר גירוי יציב ובעל משמעות שמסייע למוח לווסת קשב ורגש בסביבה רוויה בגירויים", הוא מוסיף. "כאשר משלבים יצירות אמנות מעוררות מחשבה בסביבה היומיומית, נוצרת הזדמנות לאימון עקבי של מערכות הקשב והוויסות הרגשי. במובן זה, אמנות אינה רק חוויה אסתטית, אלא כלי קוגניטיבי התומך בבניית חוסן מנטלי לאורך זמן".

המעבר מהמעבדה אל חלל המגורים הוא השלב שבו המדע פוגש את העיצוב. אם המוח שלנו מגיב בצורה כל כך חיובית לאמנות, הרי ששילובה בבית הופך מהחלטה דקורטיבית להשקעה ברווחה הנפשית של בני המשפחה. בעידן שבו הבית הפך גם למשרד וגם למפלט, האמנות היא זו שמגדירה את הגבול בין ה"פונקציונלי" ל"רגשי", והופכת חלל מגורים סתמי למרחב של טעינה אנרגטית.

מאיה שינברגר, מעצבת פנים וממחברי ספר העיצוב הבינלאומי The New Minimalist Style, טוענת כי אמנות היא האלמנט שמעניק לבית את האישיות שלו.

"בגישה המינימליסטית החדשה, אנחנו שואפים לייצר שקט ויזואלי, אבל שקט הוא לא ריקנות", מסבירה שינברגר. "אמנות בבית, בין אם בחדר השינה, במטבח או בסלון, היא נקודת המיקוד שמאפשרת לעין לנוח מהריצה היומיומית. כשבוחרים יצירה נכונה ומעניקים לה את המקום הראוי על קיר נקי, אנחנו לא רק מעצבים חדר, אנחנו מעצבים חוויה רגשית. האמנות הופכת לנקודה של השראה, שמזכירה לנו לעצור לרגע ולנשום".

שינברגר מדגישה כי הנגשת האמנות לחיי היום-יום היא המפתח לעיצוב נכון בעידן המודרני. "אני מאמינה שחשוב לבחור יצירות שמדברות אל עולמכם הפנימי ולא רק כאלו שמתאימות לצבע הווילון. כשאנחנו מייצרים חלל שמעודד התבוננות, אנחנו משכפלים את תחושת הרוגע של הגלריה לתוך הבית שלנו. בסופו של דבר, יצירת אמנות אחת משמעותית יכולה לשנות את האנרגיה של הבית כולו ולהפוך אותו למקום של ריפוי וצמיחה".