המירוץ נגד הזמן: למה אנחנו לא מסוגלים להזדקן בשקט?

הכחשת ההזדקנות הפכה לאחת ממחלות התרבות של המאה ה-21. מה שמתחיל בקמט קטן ליד העין ממשיך לעיתים בניתוחים קוסמטיים, שגרות כושר אינטנסיביות ושינויים דרמטיים באורח החיים. "האשליה של נעורים נצחיים אינה בת קיימא לאורך זמן", מזהיר הפסיכיאטר הספרדי חאבייר גרסיה קמפאיו, מחבר הספר Adiós al sufrimiento inútil - "שלום לסבל המיותר".

פרסום ספרו של קמפאיו, פרופסור לפסיכיאטריה מאוניברסיטת סרגוסה, מציף מחדש את השאלה כיצד מבוגרים בני זמננו מתמודדים עם מעבר השנים. לדבריו, משברי גיל הם תופעה מודרנית הנובעת מתוחלת החיים הארוכה, מהקצב המסחרר של החיים, מהדרישות החברתיות ומהטכנולוגיה שמאיצה הכול סביבנו.

בגיל 40, הוא אומר, הכול מתנקז למקום אחד של תסכול מציפיות שלא התממשו - וההבנה שהנעורים באמת חולפים. בגיל 50, המשבר מחריף. 

מרד הנעורים בגיל הביניים

החיפוש אחר נעורים מאפיין את שני המינים, אך באופנים שונים: נשים, לפי קמפאיו, נוטות יותר לפנות לניתוחים פלסטיים, בעוד גברים מתמסרים לשגרת אימונים נוקשה. החוקרים אף טבעו מונח חדש לתופעה סביב גיל 40 - "סקסלסקנס" (sexalescence)- תהליך שבו אנשים מבקשים "להתחיל מחדש": לסיים מערכות יחסים, לפתוח בקריירה חדשה או לצאת עם בן זוג צעיר מהם בעשרים שנה.

"אנשים בני 40 רוצים לשנות את חייהם", הוא מסביר. "לעיתים זה נובע מההבנה שחלק מהמטרות כמו גידול ילדים, קידום בכיר בעבודה או הגשמה אמנותית אולי כבר לא יושגו".

שנות החמישים - משבר זהות מקצועי

בעשור החמישי לחיים, המשבר עובר מהמישור האישי למקצועי. חברות מחפשות לחסוך ומחליפות עובדים ותיקים בזולים מהם, ומשאירות רבים חסרי כיוון - דווקא כשעליהם לממן שכר לימוד לילדים או לסייע להורים מזדקנים.

"זה פוגע באנשים שהשיגו הרבה", אומר קמפאיו, "אבל הם מגלים שהישגים ורכוש לא ממלאים את הריק הפנימי". לא מעטים מנתבים את האנרגיה להתנדבות, חונכות או הקמת עמותות. לדבריו, דווקא מגיל 50 ואילך עקומת האושר מתחילה לעלות, בזכות תחושת תודה ופרספקטיבה שמפצות על הסערות הקודמות.

גיל 60 - משמעות, מורשת והשלמה

בשנות השישים, שאלת המורשת תופסת את קדמת הבמה. הפרישה מהעבודה מסירה את המסגרת שהגדירה את חיי המבוגרים במשך עשרות שנים. "כשאנחנו מביטים לעבר הפרישה", אומר קמפאיו, "אנחנו מתמודדים עם העובדה שהזמן שלנו מוגבל ושהסוף מתקרב".

יש מי שמחפשים תחושת חיוניות באמצעות ריצות מרתון או רומנים מאוחרים, ואחרים מוצאים סיפוק עמוק יותר בליווי צעירים, טיפול בנכדים או הקמת קרנות צדקה.

הדרך לשקט פנימי

קמפאיו מדגיש שלא כל אחד עובר את כל השלבים או באותם גילאים, אך מציע עקרונות אוניברסליים להתמודדות: להכיר ברגשות הלא נוחים, לשמור על שגרה בריאה של תזונה, שינה ופעילות גופנית, ולטפח קשרים אנושיים. מעבר לכך, הוא ממליץ לעסוק בפעילויות שמעניקות משמעות פנימית - אמנות, ספורט או התנדבות- ולא רק תגמול חומרי.

בסופו של דבר, הוא טוען, תהליך ההשלמה עם הזמן מתחיל כבר בילדות, אך מודחק לאורך השנים באמצעות עבודה, לימודים ומשכנתאות. רק בבגרות, כשהמראה משיבה לנו בבירור את דמותנו, נחשפת האמת. "הפרסומות שמבטיחות 'יופי נצחי' רק מקשות על ההתמודדות", הוא אומר.