איך לגרום לעבודה לתפוס רק 25% מהזמן שלכם?

יש 168 שעות בשבוע. גם אם אתם ישנים 8 שעות בלילה (סה"כ 56) ועובדים 40 שעות, נשארות לכם 72 שעות. כן, 72! להיות חברים, הורים, שותפים, אמנים, ספורטאים ושכנים טובים.

אז למה בכל זאת נראה שהעבודה בולעת את כל החיים?

כשהשאיפה להצליח הופכת למלכודת

רבים מאיתנו גדלו להאמין שהתפוקה מגדירה את הערך שלנו. בעבודה, המרדף אחר מיילים והודעות, וכמובן הצורך להראות תוצאות. במקום לעבוד כדי לחיות, אנחנו חיים כדי לעבוד. התוצאה: זהות שנשאבת אל תוך הקריירה ואיבוד תחושת איזון, סיפוק ושמחה.

השאפתנות עצמה אינה הבעיה, אלא כשהיא תופסת את כל העלילה של חיינו. ברגע שהיא משתלטת, מגיעה השחיקה. החדשות הטובות הן שיש דרך פשוטה יחסית להחזיר את השליטה על הזמן ועל תחושת המשמעות.

שלושת הצעדים להחזרת הזמן והאיזון

1. לזהות את “הדמויות” שבתוכנו

תיאוריה חדשה, המכונה "תיאוריית הדמויות", מציעה לראות בכל אחד מאיתנו אוסף של קולות פנימיים, או דמויות עם צרכים שונים:

המנכ"ל/ית (הקרייריסט/ית), המאהב/ת (הצמאים לקשר רגשי), החבר/ה (הזקוקים לשייכות), האמן/ית (היצירתיים), המטפל/ת (הדואגים לעצמם), החוקר/ת (הסקרנים) ועוד.

כאשר אחת מהדמויות, בדרך כלל המנכ"לית, משתלטת על התסריט, שאר הזהויות נדחקות החוצה. אבל איזון למעשה בא מחוסר איזון מכוון. החיים נעים בעונות. קבלו שאתם יכולים לבחור איזו דמות תוביל את החודש הזה, את השבוע הזה, את היום הזה, או את הרגע הזה, ואז החליפו תפקידים.

2. דיטוקס לשאפתנות

השאיפה להצליח היא אנרגיה חשובה, אך כשהיא הופכת ל"דלק רעיל", היא גורמת לנו להתעלם מאיתותי הגוף ומהצורך במנוחה. שווה להכיר שני מלכודות עיקריות:

• מלכודת הדחיפות: הרצון להספיק הכול, עכשיו. עצרו ושאלו: אם לא אעשה את זה היום, מה באמת יקרה? ברוב הפעמים, התשובה היא "שום דבר מהותי".

• מלכודת המשמעות: כש"הכול חשוב", שום דבר לא באמת חשוב. במקום להתמקד בהספק, התמקדו בערך.

כדי לאזן את האנרגיה, מומלץ ליישם תוכנית דיטוקס בשלושה צעדים:

1. הגדירו שני יעדים משמעותיים בלבד ביום - רק מה שמקדם אתכם באמת.

2. קבעו ביומן זמני התאוששות ומנוחה, לא “כשיהיה זמן”.

3. הגדירו מראש את "העונה" שאתם נמצאים בה, תקופת מאמץ או תקופת האטה, ותכננו מראש את זמן החגיגה או ההפוגה שאחריה.

המטרה אינה לרצות פחות, אלא להעניק לכל "דמות" זמן ייעודי, כך שהעבודה לא תזלוג לשאר חלקי החיים.

3. להחזיר משמעות לשעות שלפני ואחרי העבודה

רובנו מתמקדים בשעות ה־9 עד 5 ומתעלמים מה־5 עד 9: השעות שלפני ואחרי העבודה. בלי כוונה, הן הופכות בקלות לשעות גלילה ועייפות. הפתרון הוא להחזיר בהן את שאר "הדמויות" - את היצירתיות, הסקרנות, החברות והאהבה.

כדי להחזיר איזון, אפשר לבנות לוח שבועי פשוט, לדוגמא:

• ראשון - פעילות גופנית כלשהי.
• שני - שיחה או ערב נעים עם חבר/ה או בני המשפחה.
• שלישי - עשייה יצירתית שאינה קשורה לעבודה.
• רביעי - זמן זוגיות או חיבור רגשי.
• חמישי - חוויה חדשה: מקום, מתכון, תחביב.

טקס מעבר קצר בין עבודה לפנאי יכול לעזור לסגור משימות, לכתוב רשימת מטלות למחר, ולהכריז - "יום העבודה נגמר, מצב הפנאי מתחיל". פעולה חושית כמו מקלחת מפנקת, הליכה קצרה או מוזיקה נעימה תסמן למוח את השינוי.

השורה התחתונה

חיים שמורכבים מדמות אחת בלבד, ה"עובד/ת", מאבדים את העלילה. אם נקדיש 100% מהתשומת לב ל־25% מהזמן שבו אנו עובדים, זה מספיק. ברגע שמפסיקים לתת לדחיפות ולתחושת החשיבות המדומה לנהל אותנו, מתפנה מקום לדמויות האחרות - לאלה שמחזירות אותנו לעצמנו.

והתוצאה? פחות שחיקה, יותר משמעות. פחות משימות פתוחים - יותר חיים.