הפסיכולוגיה המטרידה של האובססיה שלנו לכישלונות ב"חתונה ממבט ראשון"

תוכניות דייטינג הן הלחם והחמאה של הריאליטי. יש בהן את כל האלמנטים שמושכים את תשומת לבנו: אנשים רגילים, תחרות, רומנטיקה ודרמה עסיסית. אבל אחוזי ההצלחה בקרב זוגות נמוכים מאוד. פחות מ-50% מהזוגות שהתאימו בפרקי הסיום של התוכניות, כולל אלו שמשודרות מעבר לים וממכרות אותנו לא פחות, נשארו יחד או התחתנו.

רק שבעה זוגות מתוך ארבע העונות של "אהבה היא עיוורת" של נטפליקס עדיין יחד, מתוך 23 זוגות שהותאמו. רק חמישה זוגות הצליחו לשמר את אהבתם ב-27 עונות של "הרווק" של ABC, וארבעה זוגות שרדו בגרסת "הרווקה". "חתונה ממבט ראשון" של לייפטיים האמריקנית הובילה ל-11 מערכות יחסים ארוכות טווח, מתוך 59 התאמות. ואצלנו בישראל? ארבע זוגות משש העונות הקודמות הצליחו גם בחיים האמיתיים ב"חתונה ממבט ראשון" (קשת 12) ושני זוגות ב"אהבה חדשה" (רשת 13).

בואו נהייה כנים, אנחנו מכורים לריאליטי ולא באמת אכפת לנו אם התוכניות הן דרך מוצלחת למצוא אהבה אמיתית. אנחנו ממשיכים לצפות, בכל מקרה. אבל למה?

פחות אהבה, יותר דרמה?

כשהגרסה הישראלית של "חתונה ממבט ראשון" מגיעה לפרקי הסיום שלה הערב (שני) ומחר בערב בקשת 12, הצופים במתח: מי ישרוד את מבחן הזמן ומי יפרד בדמעות ובצעקות? מתוך הזוגות שהתחילו את המסע, כבר ראינו פרישות מהדהדות כמו זו של נועם ואיזבל, או של מור וחיה שהסתיימה בטונים צורמים וטענות הדדיות.

האובססיה הישראלית סביב התוכנית הגיעה לשיאים חדשים העונה, עם חיפושים של מאות אלפים ברשתות החברתיות אחרי רמזים למה שקורה לזוגות כיום. הספקולציות לגבי גורלם של מינדי ואסף וחן וברק ממשיכות להעסיק את הצופים, שעוקבים אחר כל פוסט, סטורי ורמז אפשרי.

כוכבי ריאליטי מרגישים כמו חברים שלנו, וזה חלק מהסיבה שאכפת לנו

מומחים טוענים שצופים לא יכולים להפסיק לצפות בתוכניות דייטינג כי הם מרגישים שהם יוצרים קשרים, או מערכות יחסים פרא-חברתיות, עם אנשים אמיתיים.

כוכבי טלוויזיית ריאליטי נוטים להיות נגישים יותר מכוכבים בתוכניות מבוימות, אומרת דניאל לינדמן, פרופסור חבר לסוציולוגיה באוניברסיטת ליהיי, בראיון ל-USA טודי שעסק בתוכניות דייטינג. "הם בתוכנית, הם פעילים ברשתות החברתיות והם אינטראקטיביים עם המעריצים. הדרמה גם ממשיכה מחוץ למסך, יוצרת כותרות ומושכת את הצופים", מסבירה לינדמן.

"אנחנו רואים (כוכבי ריאליטי) על המסך כשהם מתנהגים כמו עצמם, לא כדמויות," אומרת לינדמן.

בישראל, תופעה זו מקבלת משנה תוקף. במדינה קטנה כמו שלנו, יש סיכוי גבוה שאתה מכיר מישהו שמכיר את אחד המשתתפים, מה שיוצר תחושת קרבה וחיבור אינטימי יותר.

דרמת הריאליטי מזינה את הרצון לראות אנשים נכשלים

למרות שהן לא תמיד מובילות לאהבה ארוכת טווח, אנשים נמשכים גם לתוכניות דייטינג בריאליטי בגלל "שאדנפרוידה" – מציאת הנאה בקשיים של אחרים.

"אנחנו אוהבים לצפות בבני אדם אחרים מתמוטטים, ללא קשר למעמד הכלכלי שלהם," אמר רוברט תומפסון, מנהל מייסד של מרכז בלייר לטלוויזיה ותרבות פופולרית באוניברסיטת סירקיוז, ל-USA טודיי.

לעתים קרובות, החברה נהנית לצפות באנשים תובעים הצלחה. אבל "ברגע שהם למעשה מגיעים לשם, אחד מהקווים הנרטיביים היחידים שנותרו הוא לצפות בהם נופלים. ואנחנו כן מפיקים הרבה הנאה מהשאדנפרוידה הזו", אומר תומפסון.

למה המודל של "חתונה ממבט ראשון" שובר שיאי צפייה למרות אחוזי הצלחה נמוכים?

תוכניות דייטינג גם מחזקות ערכי נישואין מסורתיים. המשיכה שלהן קשורה רבות לערכי הליבה של התרבות שלנו של אהבה ונישואין, הנתפסים בעיקר דרך עדשה הטרוסקסואלית.

"אפילו בתוכנית כמו 'לאב איילנד', שבה המטרה היא לא באמת להתחתן, זה עדיין על רומנטיקה. זה עדיין על אהבה. זה לא 'אי המין', גם אם יש שם הרבה התחברויות", אומרת לינדמן. "יש הרבה חרדה לגבי השינוי בפני הנישואין", כשאנשים בוחרים שלא להתחתן או לעשות זאת בגיל מאוחר יותר. "בדרכים מסוימות, תוכניות הדייטינג האלה מרגיעות את החרדות שלנו לגבי זה".

אנחנו עשויים להיות שקועים בתוכניות דייטינג כי אנחנו חרדים לגבי חיי האהבה שלנו עצמנו. הן דרך עבורנו לברוח מהמציאות של המצבים שלנו ולנחם את עצמנו כשאנחנו זקוקים לאישור שכן, דברים יכולים להיות גרועים יותר. 

כולנו נצפה בנשימה עצורה ביחד בפרקי הסיום של "חתונה ממבט ראשון" הערב ומחר בערב בקשת 12, ואז נשאל את עצמנו – האם הפעם האהבה תנצח? או שנמשיך לחזור לצפות עונה אחרי עונה, למרות שאנחנו יודעים את הסוף מראש?