מיכל הקטנה פותחת את הלב: "כל הקרקע שלי רועדת – תהום של בדידות"

אחרי עוד יום עמוס בהופעות בשיאו של החופש הגדול וכמה שעות אחרי שאספה את בנה ליאו משדה התעופה לאחר שהות של חודש במחנה קיץ בארצות הברית,מיכל ויצמן(הלא היא מיכל הקטנה) התפנתה לסשן שאלות ארוך עם 359 אלף עוקביה באינסטגרם בו כמובן נדרשה שוב לתקופה האישית הקשה שהיא עוברת לאחר הפרידה מבעלה ניר ויצמן ושיתפה ברגשות שלה.

"לא מצליחה להבין איך את עושה את זה בתקופת המשבר בחייך? את בוכה לפעמים?", שאלה עוקבת. "כן כן כן.", כתבה ויצמן כמעט בזעקה מתוך הטקסט בסטורי. "אני בוכה בלילה, בוכה גם בצהריים ולפעמים גם בבוקר.

"אני לא מתביישת ברגשות שלי", ביקשה להבהיר. "אני לא מתביישת להוציא אותם החוצה בכל דרך אפשרית ובעיקר בתקופות עמוסות ובתקופה הכי מאתגרת בחיים שלי. החוסר וודאות, הכאב העצום, הקיצוניות לעלות על במה לקפוץ, לרקוד, לשיר ולשמח ולחזור הביתה כשהילדים ישנים לבדידות זה תהום!", שיתפה.

"יש המון דברים מסביבי, המון קשרים, המון אנרגיות, ואני אדם שמרגיש חזק את האנשים שקרובים אליי. לפעמים אני מרגישה כאב מסוים או עצב ולפעמים אני גם מבינה שהוא לא שלי. אני פשוט מרגישה את זה ואני בטוחה שהרבה מכם יכולים להבין אותי. אני כל הזמן בתנועה פיזית ונפשית, אם זה לנסוע בכל רחבי הארץ ואם זה כי אני עובדת על הנפש שלי ומתקדמת בכל יום, ותנועה תמיד מביאה איתה רגשות וריחות חדשים ואנשים חדשים עם המשקל שלהם על הגב", המשיכה וסיפרה על הדרך שהיא עוברת.

"בסופו של יום אני צריכה לבכות כדי לשחרר את הכל החוצה, כדי ששום דבר לא ישאר בתוך הגוף שלי וילך איתי ליום למחרת. לבכות זה מדהים", הפתיעה ויצמן בהצהרה לא צפויה. "זה בדיוק כמו לצחוק, להתפרק על הכרית, לתת למחשבות לצוף, לפחדים מקום, לנשום ולשחרר. כשאני בוכה אני יודעת שהכל בסדר", כתבה. "כשאני לא בוכה, אז אני מתחילה לדאוג קצת. אני שלולית של רגש".

באשר לשאלה איך היא נשארת אופטימית אחרי הגירושין שלה, היה למיכל חשוב להבהיר כי היא "לא גרושה. אני פרודה". ואיך היא מתמודדת? "בתקופה כזו שבאמת כל הקרקע שלי רועדות, המון מחשבות מציפות אותי, אני יודעת שאם אתן להן דקה אחת יותר מדי לשהות בראש שלי, הכאב ישתלט ולכן אני מנסה לעבוד יחד עם הגוף שלי, להקשיב לו וללמוד מה עושה לו טוב".