מושיק גלאמין משפץ את הבית בשידור חי

כבר שלושה שבועות שהזבובים של רמת גן עורכים לי השכמה בחמש וחצי בבוקר. אולי כי עדיין אין לי חלונות בבית, אולי בגלל ריח הגוף שלי שלא פגש מקלחת הגונה כבר 24 ימים, או אולי בגלל המזרן הישן ממיטת המעבר של המתבגר של השכנה מהקומה השלישית, שהפצירה בי לקבל אותו בהשאלה למרות שתכננתי לישון בכיף בשק שינה על כרית טיסה, אבל הייתי חייב להסכים אחרת היא היתה מכריחה אותי לעלות לישון אצלה ולאכול את הבורקסים הטורקיים הענקיים והטעימים שלה, ואני בכלל בדיאטה.

בשבע בבוקר אני כבר אחרי ארבע כוסות קפה ומקלחת מפנקת ששפכתי על עצמי מתוך בקבוק של ליטר וחצי, ערני וחיוני כמו שלא הייתי הרבה זמן בשעות האלה. אור הבוקר של רחוב ז'בוטינסקי שוטף את הדירה, ואני מחכה לצוות העובדים המדהים שלי, שמגיע לכאן במסירות ובאהבה מדי יום.

אני מכוון אלי מצלמה ומוכן לתיעוד היומי של הפורמט החדש שרקמתי לעצמי: "חי בשיפוץ חי". פרויקט שבו אני משפץ לעצמי את הדירה הישנה שירשתי מסבא משה ומסבתא לולי האהובים, והופך אותה לדירת חלומותיי - וכל זה בשידור חי ביוטיוב וברשתות החברתיות. למה חי? כי זה נראה לי מספיק מעניין ומקורי. טוב נו, גם כי אני לא כל כך אוהב להיות לבד.

בתחילת הדרך, כשהפרויקט היה רק רעיון, היו מי שאמרו ש"השטות" הזאת לא תעבוד, ו"אם אין כאן עונה שנייה ושלישית, זה לא רלוונטי". אמרו לי שאנשים לא ירצו לבוא להתארח אצלי בזמן שבירת קירות, הלחיצו אותי שלא יהיו לי חיים, ואם כן יהיו לי - הם יהיו מטונפים ולחים עד מאוד. אפילו הזהירו אותי שלא יהיה לי זמן להתאמן (מלחיץ!). אז אמרו.

החלטתי להקשיב רק לעצמי ולצוות המצומצם והמוכשר שלי, אותם אנשים שעיניהם נצצו כששמעו על הרעיון (אוסנת, רני ודקלה - אני מאוהב בכם!).

היום, אחרי כמעט חודש אינטנסיבי, מאתגר ומשעשע, אני יכול להגיד שהתמכרתי. לא רק לצוות הפועלים החתיכים שמגיע מדי בוקר, אלא גם לעדשת המצלמה, שלא לומר עדשות, שלא לומר עוקבים חדשים, לייקים המוניים ואורחים מרגשים.

מרגע שיצאתי לדרך, הבנתי שזה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות בשביל עצמי. קיבלתי ערימות של אהבה, עזרה ותמיכה. הדירה שלי מחליפה צורה בכל רגע נתון, ואפשר להגיד שמכל השיפוצים שעשיתי בחיי, זה השיפוץ הכי מהנה שהיה לי.

ואני גאה בעצמי. על שלא ויתרתי על החלום (שהיו מי שראו בו דווקא סיוט), ושלא הושפעתי מדעות מלחיצות (אני מצליח להתאמן כמעט בכל יום), ובעיקר מרגיש שעליתי על סטארט־אפ, שאולי יום אחד יהפוך לפורמט אמיתי של תוכנית שיפוצים חדשה ומסקרנת (מי אמר נטפליקס?).

בינתיים, פשוט תצטרכו לבוא ולראות בעצמכם איך מתנהל השיפוץ החי. אני מבטיח לתייג אתכם, אם תבטיחו לי שלא תביאו פחמימות.