יש לי תחושה שספה היא הפריט שגורם לנו להכי הרבה לבטים לפני שאנחנו בוחרים בו. גופי תאורה אינם חשובים פחות, גם השטיח וגוון הקיר, כולם משפיעים על חוויית השהיה שלנו בחלל, ועדיין עושה רושם שעם הספה יש לנו הרבה יותר עניין בבחירה.
אם אדמה את הפריטים בחלל למנות קולינריות, אז הספה היא סוג של צלי בשר בבישול ארוך עם תפוחי אדמה וירקות שורש ליד, וגוף תאורה מעוצב יזכיר יותר מנת פתיח של זוקיני על קרם ארטישוק עם פרחי אמנון ותמר (אם זאת מנה שמאיר אדוני צילחת).
ואנחנו, רוב הזמן, אנשים של מנות עיקריות מנחמות, מחבקות, כאלו שנותנות לנו לשקוע בתוכן ולהשכיח את כל או לפחות רוב הצרות. זוקיני זה אחלה, אבל כתוספת - לא כמנה עיקרית.
השנים האחרונות שמו תחת הספוט את ספות הרביצה. אם כבר מנחם - אז עד הסוף. מיטב מותגי האיכות הבילנאומיים פרצו עם הטרנד הזה אל סצנת העיצוב העולמית ולנו נותר רק ליישר קו. ההעדפה היא כלפי ספות רחבות ידיים, קרובות אל הרצפה, נוחות ונעימות לישיבה, המעניקות תחושה נדיבה של מקום, מכילות אותנו בכיף ולא מתקטננות איתנו על עוד סנטימטר של ספייס.
ספות הרביצה מתקשרות למגמה רחבה יותר, מגמת הנוחות שמתפתחת על רקע העולם שהופך למהיר, קשה ותובעני, ואנחנו זקוקים ליותר ויותר איים של שקט, שיחבקו אותנו ויעזרו לנו להיטען מחדש. ספות הרביצה מייצגות מראה נונשלנטי, חף מרשמיות ובלתי מחייב, ולכן יכולות להוות אי כזה, וזאת גם הסיבה לפופולאריות ההולכת ועולה שלהן. ניתן למצוא אותן במגוון רחב מאוד של ורסיות, ובמגוון רחב מאוד של מותגים ומחירים.
ספת הרביצה לא חייבת להיות מאוד רכה. מידת הקושי, קצת כמו במזרון, תלויה במשתמש. נסו לשבת ובדקו אם נוח לכם. אם בחרתם ספת רביצה שמורכבת משכבה של כריות מושב וכריות משענת, עמדו על טיב המילוי. אם הוא לא איכותי מספיק, אחרי כמה ישיבות הכריות האלו ייראו כמו שמיכות קיץ מהוהות. נסו להעדיף ספות רביצה עם משענות יד נמוכות, כאלו שאפשר להניח עליהן את הראש מבלי שהצוואר ייתפס. קיימות ספות רביצה עם שזלונג, ספות 'ר' או מאורכות, אך לצורה אין הרבה משמעות, זה יותר עניין של טעם אישי ושל אילוצי המקום שמכתיבות החלוקות הפנימיות של החלל.