חודשי הקיץ והעלייה בטמפרטורות מביאים עמם זינוק טבעי בצריכת הקרח הביתית. במשך שנים, מגשיות הקרח מפלסטיק היו פריט מובן מאליו בכל מטבח: זולות, זמינות ועושות את העבודה.
עם זאת, בדומה לקופסאות הפלסטיק וקרשי החיתוך, גם הן נבחנות כעת באופן ביקורתי. התפיסה לפיה חומרים פלסטיים נשארים יציבים לאורך זמן עומדת כיום למבחן מקצועי.
תהליך השחיקה במקפיא
מגשיות קרח עוברות מחזור שימוש אינטנסיבי הכולל מילוי במים, הקפאה עמוקה, ולאחר מכן כיפוף או לחץ לשחרור הקוביות. הפעולה המכנית החוזרת הזו, בשילוב עם תנאי קור קיצוניים, גורמת לשחיקה הדרגתית של משטח החומר.
לאורך זמן, הפלסטיק מתבלה ומתחיל להתפרק לחלקיקים זעירים, המכונים כיום מיקרופלסטיק. חלקיקים אלו, שאינם נראים לעין, עלולים למצוא את דרכם אל תוך המשקאות שאנו צורכים.
השלכות בריאותיות
הסוגיה המרכזית הנחקרת כיום היא האפשרות שחלקיקי הפלסטיק הללו חודרים לגוף האדם ומצטברים ברקמות שונות. מחקרים ראשוניים בוחנים קשרים אפשריים בין חשיפה מתמשכת למיקרופלסטיק לבין תגובות דלקתיות בגוף.
בנוסף, נבדקת ההשפעה של חומרים אלו על יצירת עומס במערכת החיסון והשפעות פוטנציאליות על פעילות המערכת ההורמונלית.
חלופות מומלצות
לאור הממצאים המצטברים, מומלץ לבצע מספר התאמות פשוטות בסביבת המטבח כדי לצמצם את החשיפה לחומרים אלו:
הוצאה משימוש: רצוי להחליף תבניות פלסטיק קשיח, בפרט כאלו המציגות סימני שחיקה או סדקים.
מעבר לנירוסטה: תבניות נירוסטה מספקות פתרון עמיד, שאינו מתבלה בתנאי קור ואינו מפריש חלקיקים.
שימוש בסיליקון: חומר גמיש המאפשר חילוץ קל של הקוביות ללא הפעלת כוח, ובכך מונע את שחיקת התבנית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו