"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אדום על השפתיים: איך שפתון אדום הפך לסמל של כוח

שפתון אדום הוא לא רק צבע: זה טריק קטן עם היסטוריה ענקית - ממעמד ומלכות, דרך מחאה ומלחמות, ועד הביטחון של היום. איך קו אדום על השפתיים הפך לבחירה שמרגישה כמו אומץ, נוכחות ואמירה ברורה?

,עודכן
0השמעה
גוון סטפני. צילום: @Gwen Stefani / Instagram

יש צבעים שאתם "לובשים". ואדום - ובמיוחד אדום על השפתיים - יותר דומה לשלט ניאון קטן שאומר: הגעתי, ואני לא מתנצלת על זה. זה לא רק עניין של אופנה או טרנד; זה קיצור דרך תרבותי. לפעמים הוא משדר זוהר, לפעמים מרד, לפעמים "אל תנסו אותי היום", ולפעמים את כל החבילה יחד.

ומה שמעניין באמת: המשמעות הזו לא נולדה באינסטגרם. היא נבנתה שכבה אחרי שכבה במשך אלפי שנים - כשכל תקופה הדביקה לשפתון האדום תווית אחרת: סטטוס, חטא, כישוף, פטריוטיות, מחאה, ואז שוב - כוח.

מישל דוקרי,צילום: AP

הצבע שמסרב להיות "רק צבע"

הסיבה ששפתון אדום "עובד" כמעט בכל תרבות קשורה גם לביולוגיה וגם לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על אדום: דם, חיים, חיוניות, תשוקה - ובעיקר תשומת לב. אדום הוא צבע שמושך מבט גם כשאתם לא מבקשים, ולכן הוא נהיה כלי שמאפשר לכם לבחור איך להופיע בעולם: להעצים נוכחות, לסמן גבול, או להפוך רגע רגיל להצהרה.

5,000 שנה של אודם: מאבנים כתושות ועד חיפושיות

לפי מקורות היסטוריים שונים, שימוש בצבע לשפתיים קיים בערך 5,000 שנה - עוד בעולם הקדום של מסופוטמיה ועמק האינדוס, הרבה לפני שפתון במארז מגנטי. במצרים העתיקה צבע לשפתיים סימל מעמד - ולא היה "רק לנשים"; גם גברים וגם נשים השתמשו בו כסימן סטטוס.

כלומר, עוד בהתחלה - האדום לא היה "קישוט". הוא היה שפה חברתית.

View this post on Instagram

A post shared by Simply Nam (@simplynam.beauty)

כשהאדום הפך לחשוד: פריצות, כישוף ומוסר ציבורי

כאן מגיע הטוויסט שמופיע גם בתמלול שסיפקתם: באירופה, ובמיוחד באנגליה, שפתיים צבועות קיבלו תקופות ארוכות של מוניטין מפוקפק - ולפעמים ממש מסוכן. במאות קודמות "איפור בולט" נקשר לא פעם לסטייה מוסרית, הונאה, או אפילו דימויים של כישוף; ובהמשך, בתקופה הוויקטוריאנית, התפיסה הציבורית נטתה להציג קוסמטיקה כלא-מכובדת.

האירוניה? באותה אנגליה עצמה, אליזבת הראשונה הפכה את האדום לאייקון מלכותי - אבל רבים מהחומרים ששימשו אז בקוסמטיקה (למשל תכשירי עופרת) היו רעילים. היום אנחנו יודעים ש"זוהר" יכול היה לעלות במחיר בריאותי כבד.

המלכה אליזבת ה-2

האדום יוצא לרחוב: זכות בחירה, זכות הצבעה, וזכות להיראות

בתחילת המאה ה-20 התרחשה אחת ההפיכות הכי מעניינות: תנועות נשים התחילו להשתמש באדום כטקטיקה של נראות. לפי תיעוד פופולרי (כולל Google Arts & Culture), אליזבת ארדן אף תרמה אלפי שפתונים אדומים לצועדות במצעד נשים בניו יורק ב-1912 כסמל סולידריות.

אבל - פה זה נהיה אפילו יותר מעניין - חוקרות והיסטוריוניות של תרבות האיפור מציינות שחלק מהסיפור הזה הפך עם השנים ל"אגדה" שיווקית, ושלא כל פרט בו ודאי כפי שמספרים אותו.

מה שבטוח: באותה תקופה האדום עבר מיתוג מחדש אדיר - מ"סימן לאישה לא מכובדת" ל"אני כאן כדי לדרוש זכויות".

כל מיני אדומים. שנות ה-50 של המאה הקודמת

מלחמת העולם השנייה: "יופי הוא חובתך!"

אם יש תקופה שבה שפתון אדום הפך מסמל אישי לסמל לאומי - זו מלחמת העולם השנייה. בארה"ב (ובמקומות נוספים) איפור, ושפתון במיוחד, קיבל משמעות של מורל וחוסן: להיראות "בסדר" כשהכול לא בסדר.

ובאופן קונקרטי: נוצר ב-1941 גוון ייעודי לשירות - "Montezuma Red" - שנועד להתאים לפרטי המדים של הנשים המשרתות.

ומה לגבי הסיפור ש"היטלר שנא שפתון אדום"? הוא נפוץ מאוד - אבל כדאי להתייחס אליו בזהירות. יש מקורות בדיקת עובדות שמציינים שהטענה קיימת, אך לא תמיד יש לה תיעוד חד-משמעי ברמת "מסמך רשמי". ועדיין, גם אם זה היה יותר מיתוס ממזכר - המיתוס עצמו עבד: נשים אימצו אדום כדרך להגיד "אנחנו לא נעלמות".

גם עם מדים במלחמת העולם ה-2

View this post on Instagram

A post shared by Sarah Sundin (@sarahsundinauthor)

הוליווד נתנה לזה פנים - אבל לא לקחה את זה מהרחוב

אחרי המלחמה, הוליווד עטפה את האדום בזוהר של כוכבות - מרילין מונרו, אליזבת טיילור ואחרות - והפכה אותו לקוד של גלאם. אבל הוא לא הפסיק להיות גם טרנסגרסיבי: רגעי תרבות פופ, מוזיקה, מחאות - האדום תמיד ידע להופיע בדיוק כשמישהו ניסה להחזיר נשים למסגרת.

2025: זה כבר לא רק "כוח נשי" - זה כוח של מי שבוחר/ת בו

בשנים האחרונות נראה ששפתון אדום ממשיך לתפקד כסמל מחאה ונראות גם מחוץ למערב: הוא הופיע בקמפיינים ובהפגנות, למשל בניקרגואה ובצ'ילה, כחלק ממאבק פוליטי וחברתי.

ובמקביל, יש גם ביקורת פנימית: מי בכלל זכה היסטורית להרגיש שהאדום "שייך לו"? דיונים על גזע, מעמד וזהות מגדרית מראים שהסמל הזה לא תמיד היה נגיש או "בטוח" לכולם - אבל היום יותר קהילות תובעות בעלות על המשמעות שלו.

כלומר, האדום כבר לא "תכתיב". הוא כלי. והוא נהיה חזק במיוחד כשהוא נבחר מתוך חופש, לא מתוך חובה.

שנות ה-20 של המאה הקודמת. עשור ה"אני כאן כדי לדרוש זכויות"

אפילו כשאין חשק לקניות גדולות: "אפקט השפתון"

יש עוד שכבה מעניינת לסמל הכוח הזה: כלכלה. "אפקט השפתון" הוא רעיון לפיו בתקופות משבר אנשים נוטים לפנק את עצמם ב"יוקרה קטנה" במקום הוצאות גדולות - ומחקרים אמפיריים מצאו שבמשבר הכלכלי הגדול (2008) הייתה עלייה בהוצאות על קוסמטיקה בקרב נשים צעירות (18-40), לצד ירידה בהוצאות על בגדים.

במילים פשוטות: כשאין שליטה על העולם, יש שליטה על הפרטים הקטנים - ושפתון אדום הוא פרט קטן עם נוכחות של שלט חוצות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר