הנסיך הארי חטף בשנים האחרונות כמעט כל סוג אפשרי של כותרת - מורד, בוגד, קורבן, יבבן, ואפילו מותג בפני עצמו. אבל לפעמים דווקא הכותרות הקטנות, החצופות והבריטיות להחריד הן אלו שתופסות הכי חזק. זה בדיוק מה שקורה עכשיו; סקר חדש קבע כי ספר הזיכרונות שלו, "Spare", נבחר בבריטניה ל"ספר מספר 1 לקריאה בשירותים". כן, מכל הדרכים האפשריות להיזכר בהיסטוריה התרבותית הבריטית, הארי מצא את עצמו שוב יושב על כס, רק מהסוג הלא נכון.
לכאורה, זו אנקדוטה משעשעת. בפועל, זו מבוכה תדמיתית די מושלמת. "Spare" לא נכתב כבדיחה, לא שווק כקריאת שנאה ובטח לא כטקסט שמיועד לכמה דקות פרטיות בין הורדת מים אחת לשנייה. להפך. כשהספר יצא בינואר 2023, הוא הוצג כמסמך אישי, טעון, כואב, כזה שאמור היה להחזיר להארי שליטה על הסיפור שלו מול משפחת המלוכה, העיתונות הבריטית והציבור ששפט אותו. גם המספרים היו בהתאם: ספר השיאים של גינס דיווח כי כבר ביום הראשון למכירה נמכרו 1.43 מיליון עותקים בבריטניה, ארצות הברית וקנדה, ואחרי שבוע הודיעה הוצאת פינגווין רנדום האוס שהספר עבר את רף 3.2 מיליון העותקים בעולם. זו הייתה הצלחה מסחררת, כמעט חסרת תקדים, לפחות מבחינה מסחרית.
הנסיך הארי בראיון שער למגזין "פיפל" בהמשך ליציאת ספרו "Spare", ינואר 2023
אבל הצלחה מסחרית לא תמיד שווה יוקרה מתמשכת. לפעמים להפך. ברגע שספר הופך לאירוע ענק, הוא גם הופך למטרה נוחה יותר ללעג, במיוחד כשמדובר בדמות כמו הארי - אדם שמצד אחד ביקש שייקחו אותו ברצינות, ומצד שני בנה קריירה ציבורית חדשה כמעט כולה על חשיפה אישית. כאן בדיוק נמצאת הסתירה שהסקר החדש חשף באכזריות: הציבור אולי קנה את "Spare" בהמוניו, אבל חלק ממנו גם מתייחס אליו כאל ספר שמושלם לדפדוף מהיר, לצריכה אגבית, כמעט מזלזלת. לא בטוח שזו בדיוק ההכרה שהארי קיווה לה משום שהיא מצמצמת טקסט שאמור היה להיות "מורשתי" למשהו שנצרך בקלילות ולעג.
העניין הוא שיש כאן גם אירוניה שקשה לפספס. אחת הסיבות לכך ש"Spare" התאים כל כך לסוג הקריאה הזה היא דווקא המבנה שלו: קטעים קצרים, סצנות חדות, וידוי אישי, טון ישיר, הרבה רגש, והרבה מאוד נקודות כניסה שקל להישאב אליהן. במילים אחרות, הספר עובד מצוין כשקוראים אותו בחתיכות.
ג'ו המינגס, פסיכולוגית התנהגותית ופרשנית בריטית שצוטטה ב"ראדר אונליין" בעניין מיקומו של "Spare" במקום הראשון בסקר המדובר, אמרה שחדר השירותים הוא עבור רבים אחד המקומות היחידים בבית שבו אפשר ליהנות מכמה דקות של שקט אמיתי, בלי דרישות, בלי ציפיות ובלי הפרעות.
גם הנתונים שנלוו לסקר חיזקו את הרעיון הזה: בריטים מבקרים בשירותים בממוצע שש פעמים ביום, שוהים שם מעט יותר מחמש דקות בכל פעם, וחלקם אף הודו שזהו עבורם מקלט קטן מהילדים, מבני הזוג או מהעבודה. במילים אחרות, מאחורי הבדיחה מסתתר גם הרגל מודרני מאוד של בריחה קצרה מהעומס.
אבל כאן בדיוק נכנסת הזווית הבריטית, והופכת את הסיפור מממצא משעשע לעקיצה תדמיתית מדויקת. הרי בריטניה תמיד הצטיינה ביכולת להביך בן מלוכה בלי דרמה מופרזת - מספיק משחק מילים מוצלח, הומור יבש וטון קצת מרושע. והארי, צריך להודות, מספק בשנים האחרונות לא מעט חומר. הוא ניסה לעצב לעצמו דמות של בן מלוכה פצוע אך אמיץ, מי שפרש מהמנגנון כדי להשיב לעצמו קול ושליטה על הסיפור שלו. אלא שהציבור הבריטי נותר מפוצל מאוד כלפיו, והפער הזה בין סקרנות ללעג הוא בדיוק מה שמאפשר לרגעים כאלה להתפוצץ. מצד אחד, אי אפשר להפסיק להתעניין בו; מצד שני, קשה לעמוד בפיתוי לצחוק כשהספר הכי אישי שלו מקבל פתאום חותמת של "קריאת שירותים".
כדאי גם לזכור שהסקר הזה לא הופיע משום מקום. הוא היה חלק מקמפיין שיווקי של קשל (Cushelle), מותג נייר טואלט בריטי, תחת המסר "רכות מפנקת לעצמכם" (Selfishly Soft), שנועד למסגר את זמן השירותים כרגע קטן של פינוק אישי בתוך שגרה עמוסה.
הסקר נערך על ידי חברת מותג נייר טוואלט Cushelle
לפי יוצרי הקמפיין, הרעיון נשען על תובנה די פשוטה: בעולם לחוץ ורועש, לפעמים הדקות היחידות שאנשים מקבלים לעצמם הן דווקא מאחורי דלת סגורה. זה אולי נשמע משעשע, אבל הוא מתחבר היטב גם למחקרים רחבים יותר על הקשר בין קריאה להנאה לבין הפחתת סטרס, תחושת איזון ורווחה נפשית. כלומר, מאחורי הסקר הזה יש גם גרעין אמיתי מאוד של החיים המודרניים - אנשים מחפשים לעצמם פינת מילוט, אפילו אם היא נמשכת חמש דקות בלבד.
ובכל זאת, עם כל ההסברים, מה שיישאר בזיכרון הציבורי הוא לא ההקשר הפסיכולוגי אלא הפאנץ'. והפאנץ' חד במיוחד: הארי הוציא את "Spare" כדי להשיב לעצמו הערכה, פופולריות, סמכות ושליטה בנרטיב. שלוש שנים אחר כך, בריטניה לקחה את אותו ספר והפכה אותו לבדיחה לאומית קטנה, שנונה ודי אכזרית. זה אולי לא המשבר הגדול ביותר שלו, אבל זו בהחלט אחת המבוכות היעילות ביותר שנדבקו אליו. כי בסופו של דבר, בבריטניה, הדרך מהכתר אל הכס הלבן קצרה יותר מכפי שנדמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו