מייגן מרקל והנסיך הארי שוב ניצבים במרכז סערה מלכותית, אבל הפעם מבחינתם זה כבר לא עוד רעש רקע קבוע שמלווה כל אזכור של שמם. במוקד עומד ספרו החדש של ההיסטוריון והביוגרף המלכותי טום באואר, בגידה: כוח, רמאות והמאבק על עתיד המשפחה המלכותית, שעורר עניין רב עוד לפני שפורסם רשמית. הסערה סביב הספר החלה עוד לפני מועד פרסומו הרשמי, לאחר שקטעים מתוכו פורסמו ב-The Times והציפו מחדש את המתיחות סביב מייגן מרקל, הנסיך הארי ובית המלוכה. הספר עצמו עתיד לצאת לאור ב-29 מרץ 2026.
לפי הקטעים שפורסמו, הספר מעלה שורה של טענות רגישות במיוחד על יחסיה של מייגן עם משפחת המלוכה. אחת הבולטות שבהן היא הטענה שהמלכה אליזבת השנייה אמרה לכאורה לחברה כי מייגן "שטפה את מוחו" של הארי. עוד נטען כי ויליאם וקייט ראו במייגן "איום" בשנים שלפני עזיבת הסאסקסים את בריטניה ומעברם לקליפורניה. מדובר בטענות מהסוג שמספיקות כדי להדליק מחדש את כל הוויכוח הציבורי סביב הזוג - גם בלי ריאיון טלוויזיוני, סדרה דוקומנטרית או הופעה פומבית דרמטית.
הארי ומייגן בביקור בירדן בתחילת החודש
התגובה מטעמם של הארי ומייגן הייתה חדה במיוחד. בהצהרה שפורסמה בשבת, דובר מטעמם תקף את באואר ואמר כי הוא "מזמן חצה את הגבול מביקורת לאובססיה". בהמשך נאמר כי מדובר באדם שבנה לעצמו קריירה על תיאוריות הולכות ומסתבכות על אנשים שמעולם לא פגש, וכי מי שמחפש עובדות יודע לחפש אותן במקום אחר. הניסוח הזה לא הותיר הרבה מקום לפרשנות: מבחינת בני הזוג, לא מדובר כאן בעוד ביוגרפיה לא מחמיאה, אלא בפרסום שלטעמם נועד ללבות קונספירציות ולשמר דימוי מסוים שלהם בציבור.
וזה אולי לב הסיפור האמיתי. מעבר לכותרות על מייגן, הארי, ויליאם והמלכה המנוחה, הסיפור הזה עוסק שוב במאבק על הנרטיב. במשך שנים הסאסקסים מנסים לעצב לעצמם תדמית חדשה - עצמאית, גלובלית, פחות מלכותית במובן המסורתי ויותר מחוברת לעולמות של תוכן, השפעה ציבורית, עסקים ופילנתרופיה. מבחינתם, כל ספר מהסוג הזה לא רק מחזיר את הדרמה הישנה לקדמת הבמה, אלא גם מאיים לקבע מחדש את הדימוי שהם מנסים להתרחק ממנו - זוג שמזוהה קודם כול עם משבר, עימות ופיצוץ משפחתי.
העובדה שהקטעים הראשונים פורסמו דווקא ב"טיימס" חשובה גם היא. זה לא רק מהלך שיווקי מובהק, אלא דרך לייצר שיח ציבורי עוד לפני שהספר מגיע במלואו לידי הקוראים. במילים אחרות, הקרב על הספר הזה התחיל הרבה לפני שמישהו דפדף בו מתחילתו ועד סופו. מהרגע שהכותרות נפוצו, הדיון כבר לא עסק ביצירה השלמה, אלא בציטוטים הנפיצים ביותר, אלה שנועדו לתפוס את תשומת הלב, לעורר תגובה ולהכניס את הסיפור מיד למחזור החדשות.
הספר לא מסתפק רק במייגן. הוא מציג גם את הארי כאדם שחושש מאוד ממעמדו העתידי בתוך המערכת המלכותית. לפי הדיווחים, באואר טוען כי הארי הושפע מהדרך שבה טופל הנסיך אנדרו בזירה הציבורית, וכי הוא חושש שביום שבו ויליאם יהפוך למלך, הסאסקסים עלולים לאבד את התארים שלהם ולהיות מורחקים בפועל מבריטניה. זהו תיאור שמחזק את תחושת המצור סביב הארי, ומציג אותו לא רק כמי שבחר לעזוב, אלא גם כמי שחושש שמבחינת הממסד המלכותי - אין באמת דרך חזרה.
אבל לצד כל הרובד המלכותי, יש כאן גם אלמנט אנושי שקשה להתעלם ממנו. הארי ומייגן מגיבים בחריפות לא רק משום שנאמרו עליהם דברים קשים, אלא משום שהם רואים עצמם כבר שנים כמי שנאלצים להילחם שוב ושוב על הגרסה שלהם. מבחינתם, כל פרסום כזה מצטרף לרצף ארוך של טענות, ספרים, הדלפות ופרשנויות שמעצבות את דמותם בלי לאפשר להם באמת שליטה עליה. לכן, התגובה שלהם נשמעת פחות כמו הכחשה רשמית ויותר כמו הצבת גבול. הארי ומייגן לא רק דוחים את הטענות - הם דוחים את עצם הדרך שבה ממשיכים לספר את הסיפור שלהם.
העיתוי מחדד את הכול עוד יותר. בימים אלה, כשהזוג ממשיך לקדם יוזמות פרטיות, עסקיות ופילנתרופיות, כל כותרת מהסוג הזה עלולה למשוך את תשומת הלב הציבורית בחזרה לעבר. במקום דיון על הצעדים הבאים שלהם, השיח שוב סובב סביב השאלה מי אמר על מי, מי פגע במי, ומי באמת אשם בקרע המשפחתי הגדול ביותר של המונרכיה הבריטית בעידן המודרני.
בסופו של דבר, הסיפור הזה מעניין לא רק בגלל הטענות עצמן, אלא בגלל מה שהוא מייצג. עוד ספר, עוד האשמות, עוד תגובה חריפה - אבל גם עוד הוכחה לכך שהקרב בין הארי ומייגן לבין הנרטיב המלכותי הישן רחוק מאוד מסיום. מבחינת הסאסקסים, טום באואר לא רק מתח ביקורת - הוא "עבר את הגבול". ומרגע שהמסר הזה יצא החוצה, ברור לגמרי שגם הספר הזה, כמו רבים לפניו, כבר חורג מגבולות הדף המודפס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו