גל האנטישמיות שמציף קהילות יהודיות ברחבי העולם אינו תופעה מקומית, ואינו עוד “אירוע קיצון” שאפשר להכיל בכלים ישנים. מה שאנו חווים ברחובות, בקמפוסים, במוסדות חינוך וברשתות החברתיות הוא סימן אזהרה ברור. המציאות השתנתה, והתגובה שלנו חייבת להשתנות איתה. זה לא סיכום של מצב קיים, אלא יריית פתיחה לתהליך הכרחי: בניית רשת ביטחון יהודית-בינלאומית, מותאמת לאיומים של המאה ה־21.
“כיתות הכוננות בדרך לקרוס, המשמר הלאומי זה פיקציה”
פתיחת הועדה להקמת המשמר הלאומי // יוני ריקנר (ארכיון)
העם היהודי לא תמיד ידע או יכל להגן על עצמו כשהבין שאין מי שיעשה זאת במקומו. הקמת מדינת ישראל והמערכת הביטחונית שלה שינו את גורל העם היהודי. יחד עם זאת, הם לא ביטלו את האחריות ההדדית בין קהילות התפוצות, והיוםף יותר מתמיד - גדלה המחויבות של מדינת ישראל לקהילות היהודיות.
הנהגה, תיאום ומשאבים
הסתמכות בלעדית על רשויות מקומיות בתפוצות, חשובות ככל שיהיו, אינה מספיקה. נדרש מהלך משלים. לא מיליציה. לא כוח מחליף. אלא תוכנית הגנה בין־לאומית, מתואמת, מקצועית, כזו שפועלת בשותפות עם מדינת ישראל, עם קהילות יהודיות ועם גורמי ביטחון ורשויות במדינות השונות.
וכעת - על החזון להתממש ולהפוך לכדי מעשה. המשמעות היא בניית מנגנוני התרעה והרתעה מוקדמים, שיתוף מידע בין קהילות, הכשרה של גורמי תגובה קהילתיים במודל פיקוד ושליטה מאורגן ומתורגל, חיזוק החוסן היהודי כיכולת ארגונית ולא רק כמצב רוח.
רשת ביטחון אמיתית
רשת ביטחון אמיתית נמדדת ביכולת להקדים איום, לזהות דפוסים, ולהגיב במהירות ובאחריות, לא רק לאחר שהאירוע כבר התרחש. זהו מהלך שמחייב הנהגה, תיאום, ומשאבים ובעיקר הבנה שמדובר באחריות ארוכת טווח.
דווקא בימי חנוכה חשוב להזכיר את האמת הפשוטה, אך לעיתים נשכחת: לא מסתמכים על הנס. הנס הוא מוצא אחרון - לא תוכנית עבודה. המכבים לא המתינו לישועה: הם בנו כוח, התארגנו ופעלו. גם היום, החוסן היהודי לא ייבנה מתקווה בלבד, אלא מיוזמה, מערבות הדדית ומהיערכות מוקדמת. אם אנו רוצים עתיד בטוח יותר לעם היהודי עלינו להיות סופר־פרו־אקטיביים, ולבנות את משמר העם היהודי, לא כסיסמה - אלא כמציאות.
הנס יצטרף במקום שבו יתלכדו המאמצים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו