"אירוע מחליא": הכומר הקנדי נוקט עמדה מובהקת כלפי ישראל | ראיון

כל קשר בינו לבין ישראל הוא לכאורה מקרי בהחלט. הוא נולד וגדל בקנדה והפך לכומר של קהילה בת מאות אנשים שגומעים את דבריו בשקיקה - אז מה בכל זאת גרם לו להפוך לקול מובהק של ישראל בעולם?

דיוויד לרמור (56), נשוי ואב לשתי בנות, כומר קהילתי באושווה שבטורונטו מזה 19 שנה ופסיכולוג במקצועו, הפך מאז 7 באוקטובר לאחד מהקולות הנוצריים המשמעותיים ביותר במדינה שנלחמים באנטישמיות.

בניגוד לרבים אחרים, הוא בחר לקחת אחריות ולא רק לצטט ססמאות מאוסות, אלא קודם כל ללמוד את השטח - ורק אז לבסס עמדה בנוגע לטבח, ובכלל, לסכסוך הישראלי-פלשתיני.

ממש לאחרונה הגיע לרמור לישראל כחלק ממשלחת של מגבית קנדה (UIA). במהלך ביקורו, סייר ביישובי העוטף, שוחח עם תושבים וגורמי מקצוע, ולדבריו, חזר עם ארגז כלים דיי נדיר: "מידע אמין דווקא בתקופה שבה דיסאינפורמציה על ישראל ואנטישמיות משתלטת על השיח בצפון אמריקה".

מדי שבוע הוא מעביר הרצאה לכ-600 אנשי הכנסייה שלו, ובה הוא מציג חלקים ממה שחווה בזמן שהותו בארץ, מסביר את מורכבות המציאות הישראלית, מציף תובנות ומוביל שיח חד משמעי נגד אנטישמיות ונגד הכחשת הזוועות.

"הכישלון קרא לי"

מה היה הרגע שבו החלטת שאי אפשר לשתוק יותר?

"גדלתי במשפחה שרחשה כבוד עצום ליהדות. כתבי הקודש העבריים הם הבסיס לאמונה הנוצרית, ישו והשליחים היו בעצמם יהודים. אנחנו מוקירים תודה וחשים חוב היסטורי לעם היהודי על שחלק איתנו את התנ"ך.

"יחד עם זאת, ההיכרות שלי עם ההיסטוריה של הכנסייה יצרה אצלי אכזבה אישית וכאב. אנחנו לא יכולים להתעלם מהתפקיד המורכב שמילאה הכנסייה במלחמת העולם השנייה והשואה, ומהפסיביות שלה בשנות השלושים. זהו כישלון שקרא לי, באופן אישי, להגיד 'לעולם לא עוד'.

מפריד בין טוב לרע

"במהלך חיי, ביקרתי בישראל פעמיים, והיינו אמורים להגיע שוב עם קבוצה של 40 אנשים בפברואר 2024, אבל אירועי 7 באוקטובר שינו הכול ודחו את התוכניות. בחודש האחרון הצלחתי להגיע שוב יחד עם משלחת של מגבית קנדה (UIA - ארגון הגג של הפדרציות היהודיות בקנדה) כדי ללמוד את אירועי הטבח, את מצב קהילות העוטף ולהביא את הידע הזה לקנדה.

"מבחינה היסטורית, הכנסייה שלנו תמיד עמדה לצד ישראל ותמכה בקהילה היהודית. העולם של אחרי 8 באוקטובר 2023 יצר קו ברור בין טוב לרע - ואנחנו החלטנו לעמוד בצד הטוב ולהילחם בנרטיב השקרי שמציג את ישראל כנבל מדכא ומבצע רצח עם.

"בפעם הראשונה שנחתתי בישראל, הרגשתי משהו מאוד מיוחד - כאילו אני חוזר הביתה. זו תחושה יוצאת דופן, והיום אני מרגיש שישראל היא ממש הבית השני שלי".

היום שאחרי - מטריד לא פחות

במפגש סביב 7 באוקטובר - האם השתנה אצלך משהו, כמנהיג ובכלל כאדם? משהו שהולך איתך הלאה?

"צפיתי באימה גדולה באירועים של אותה השבת ששודרו בשידור חי מישראל. זה היה אירוע מחליא, אבל מה שהיה מטריד לא פחות זה מה שקרה ב-8 באוקטובר", הוא מספר.

"בעוד שתמונת המצב עדיין לא ברורה וכמות הנפגעים ממשיכה להיספר, ראינו חלקים מהעולם - כולל המדינה שלי - מתמלאים בעצרות תמיכה בפלשתינים ובחמאס ששלטו בשיח הציבורי. פתאום, ישראל הפכה לנבל והפלשתינים לקורבנות.

רק לא לעמוד מנגד

"זה היה נרטיב מעוות והפוך שקיבל אישור מהתקשורת המרכזית, וזה יצר אצלי פער פנימי עצום שהכריח אותי לפעול ולרתום את המעמד שלי למען האמת והצדק.

"האנטישמיות אחרי 7 באוקטובר מורגשת היטב, ולצערי היא ממשיכה להיות כזו גם היום. כמנהיג בכנסייה קנדית, לא יכולתי לעמוד מהצד ולא לעשות כלום. הובלתי את הקהילה להתפלל, וכל פעם מיקדנו את התפילות לעשרה חטופים אחרים".

בזכות רומי גונן

במהלך התקופה, הכנסייה אירחה את מורין לשם, בת דודתה של רומי גונן שנחטפה ממסיבת הנובה והוחזקה באותה העת בעזה.

לדבריו, המפגש היה "אירוע מכונן", והוא היווה עבורו נקודת מפנה שהובילה אותו להרחיב את הפעילות בקהילה שלו: תפילות למען ישראל על בסיס שבועי, חיזוק קשרים עם רבנים ובתי כנסת. בנוסף הוא רתם 50 מנהיגי כנסיות שחתמו על הצהרה משותפת נגד אנטישמיות.

באשר להמשך, הוא אומר: "החזון שלי לעתיד הוא לקרב את הכנסייה ואת בית הכנסת כמה שיותר לכבד את ההבדלים בינינו, אבל לחגוג את הערכים המשותפים".

"נרטיב כוזב, רוע טהור"

מה גורם לקהילה שלך לראות את המציאות הישראלית בעין אחרת מקהילות אחרות בעולם?

"כנוצרים, כדי להיות נאמנים לאמונה שלנו אנחנו מחויבים לבחור בעקביות בצד הטוב ולהתנגד לרוע כשאנחנו רואים אותו. המתקפה של 7 באוקטובר הייתה ביטוי של רוע טהור מבחינתי. האמונה שלנו מציבה את אהבת האדם במרכז, ולכן המחויבות שלנו היא תמיד להתייצב לצד הקורבן.

"בשנים האחרונות כלי התקשורת בקנדה התרחקו מדיווח עובדתי והפכו לזירה של פרשנות מהירה ולעיתים שטחית. בתוך המציאות הזו, התפשט הנרטיב הכוזב שמציג את ישראל כמדינת אפרטהייד - נרטיב שאינו מבוסס על עובדות", הוא קובע חד משמעית.

בדיקות עובדות

הכומר החליט להניע את אנשיו לפעולה: "במקום להסתמך על כותרות, קראנו לקהילה שלנו לבדוק את העובדות בעצמה. למדנו שהקמפיינים האנטי-ישראלים מונעים לא פעם מגורמים עוינים שמפיצים מידע שקרי באופן מכוון.

"כקהילה, עברנו תהליך לימוד מעמיק וקיבלנו כלים להבין את המציאות בישראל בצורה מדויקת יותר. ההבנה הזו אפשרה לנו לצאת לאחר מכן להסברה אחראית, מבוססת עובדות ולעמוד מול גל הדיסאינפורמציה".

מה היה משמעותי עבורך בביקור בישראל?

"הביקור בקיבוץ כפר עזה היה מן הרגעים המטלטלים ביותר במסע. שמענו את סיפורו של אביחי ברודץ', שאשתו וילדיו נחטפו בידי חמאס, ולאחר מכן צעדנו בתוך קהילה של קיבוץ שהוחרב כליל על ידי טרור. המראות הקשים של נעלי ילדים וצעצועים שנותרו בדיוק במקום שבו הושארו, המחישו באופן כמעט בלתי נסבל את המחיר האנושי של המתקפה הזו.

הביקור בעוטף: "חוויה רגשית קשה"

"גם ההליכה באתר הנובה הייתה חוויה רגשית קשה. זהו מרחב שבו מאות צעירים נרצחו באכזריות ונשים הותקפו מינית. עבורי ועבור כלל חברי המשלחת זו הייתה חוויה כבדה, מצמררת, ותזכורת מוחשית להיקף הזוועה.

"ובכל זאת, לצד הכאב פגשנו גם את החוסן הישראלי. ראינו את הגיוון של החברה בישראל ואת החדשנות יוצאת הדופן במרכז פרס לשלום ולחדשנות. להיחשף מקרוב להישגים הטכנולוגיים של החברות הישראליות היה מעורר השראה.

ה-BDS פוגעים באנושות

"בתוך המציאות הזאת, מאמצי תנועת ה-BDS לבודד את ישראל אינם רק מנותקים מהמציאות - הם פוגעים באופן ישיר בפיתוחים שמקדמים את האנושות כולה ומשפרים את איכות חייהם של אנשים רבים ברחבי העולם".

איך נראה בפועל מאבק יומיומי של כנסייה נגד אנטישמיות?

"האתגר הכי גדול שלנו הוא להעיר את הקהילה הנוצרית במערב, שהיא כמו 'ענק רדום'. אם אין לאנשים קשרים אישיים עם יהודים, קל להם להישאר אדישים לאנטישמיות.

"אני מזהה שההצלחה שלנו מגיעה דרך חיבורים אישיים. אנחנו מביאים רבנים לכנסייה ל'ימי ראשון של סולידריות', משתתפים באירועי שבת בבתי כנסת ויוצאים לצעדות למען ישראל. כשנוצרים קשרים אישיים - המציאות משתנה. אז ככה אנחנו פועלים".

סדר פסח ותפילות לחטופים

בין הפעולות שציין הכומר: תפילות למען החטופים החללים שעדיין מוחזקים ברצועה, קיום סדר פסח בהובלת רב מקומי (הרב סטיבן ורניק) והפצת סדרת סרטונים שחקרה את האנטישמיות וקראה לנוצרים "להתמודד עם הכישלון ההיסטורי שלנו ולא לחזור עליו".

בעידן שבו קולות קיצוניים תופסים במה - מה היית רוצה להגיד לעולם?

"אני רוצה שהעולם יכיר בתרומה הענקית של העם היהודי לאנושות. אתם רק 0.2% מהאוכלוסייה העולמית, אבל זכיתם בכרבע מפרסי נובל מאז 1901 - פי 100 מחלקיכם היחסי.

"שהעולם יבין עובדות"

"אני קורא לאנשים לבקר בישראל בראש פתוח, לראות את החיים שלכם ממקור ראשון וללמוד מה מניע את העם היהודי לתרום כה רבות.

"חשוב שהעולם יבין את העובדות, שיבין שמאחורי התעמולה עומדים גורמים זרים ואינטרסנטים שמפיצים הרבה שקרים. אני קורא לכולם ללמוד היסטוריה ולהכיר בכך שהעם היהודי הוא העם ששורשיו כאן - ולא בשום מקום אחר".

"בן ברית אמיתי"

אולגה דוידוביץ', מנהלת תחום החירום במגבית קנדה אומרת כי "דייוויד מביא עמו יושרה ומחויבות יוצאת דופן. הקשר העמוק שפיתח עם הקהילות היהודיות וההתעקשות שלו להילחם בדיסאינפורמציה הפכו אותו לקול משמעותי נגד גל האנטישמיות הגואה.

"בזמן שבו השיח הציבורי מטעה, דייוויד בוחר בעקביות לעמוד לצד הקהילה היהודית ולקדם אחדות וצדק. הוא בן ברית אמיתי".

לסיום אומר לרמור: "החברים היהודים שלי הפכו את חיי לטובים יותר. הסולידריות בין מנהיגי הדתות בקנדה מתחזקת מאוד. הסיפור של ישראל הוא סיפור של עמידה איתנה מול כאב, חדשנות מתמדת, ורצון עז לשרוד. הקהילה הנוצרית עומדת לצדכם", מבטיח לרמור, "גם בתפוצות - וגם במדינת ישראל".