מכת בכורות היא המכה העשירית והאחרונה, ומיד אחריה עם ישראל ברח ממצרים. בהגדה נכתב כי מי שהכה את הבכורים היה הקב"ה בכבודו ובעצמו, שירד אל תוך מצרים וגאל את עמו, אלא שמתברר שהתפיסה שבורא העולם עסק בהרג לא מקובלת באופן מוחלט בחשיבה הישראלית הקדומה.
"בהגדה של פסח אנחנו אומרים 'אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני אני ה' ולא אחר'", מצטט ד"ר מיכה רואי, ראש החוג למקרא במכללת אורנים. "אבל האם באמת ה' היכה את הבכורות בעצמו?". לדבריו, לא מדובר בשאלה סתמית אלא בשאלה איך אנו תופסים את הבורא.
"אם אנחנו בוחנים מה אומרת התורה בעניין, אנחנו מגלים שהתשובה לא כל-כך פשוטה. מצד אחד כתוב: 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים... וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכֹתי בארץ מצרים' (שמות יב, יב-יג). אבל מצד שני כתוב: 'ועבר ה' לנגֹף את מצרים וראה את הדם... ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבֹא אל בתיכם לנגֹף' (שמות יב, כג)", מסביר ד"ר רואי.
"אפשר לראות שיש כאן שני תיאורים שונים לחלוטין. לפי התיאור הראשון, ה' עובר בארץ מצרים בעצמו ומכה את הבכורות. כאשר הוא רואה משקוף שיש עליו דם הוא מדלג (פוסח) מעליו ולא מכה אותו, וכך ניצלים בכורות בני ישראל. לעומת זאת, לפי התיאור השני, ה' מגן (פוסח) על בתי בני ישראל ולא נותן למלאך המשחית להכות את הבכורים הנמצאים בבתים אלו, וכך ניצלים בכורות בני ישראל".
ד"ר רואי מסביר כי הוויכוח לא עוסק רק במשמעות המילה פסח – אם משמעותה לדלג, כפי שזה מופיע בחלק מהפסוקים, או להגן, כפי שמופיע בפסוקים אחרים. "הוויכוח הזה עוסק בשאלה רחבה הרבה יותר. והיא, מי מבצע את 'העבודה השחורה' בעולם".
"כולנו מכירים את הדימוי של 'מלאך המוות' שמגיע ולוקח את חייהם של בני האדם שהגיע זמנם. אבל למה בכלל צריך מלאך מוות, למה אלוהים לא יכול לעשות את העבודה הזאת בעצמו? מסתבר שיש מי שחושב שזה לא מתאים שה', שהוא אל רחום וחנון, יעשה מלאכות נוראות שכאלו. ואילו אחרים חושבים, שאלוהים עושה בעצמו את הכל, גם את הדברים הפחות נעימים, וזה לא פוגע בכבודו ולא ברחמנותו.
"הוויכוח הזה, הוא עוד אחד מאינסוף הוויכוחים הפנימיים הקיימים בתנ"ך. חלקם עוסקים בהבנת דמותו ודרכיו של אלוהים בעולם וחלקם עוסקים בנושאים אחרים לגמרי" הוא מסכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו