בבחריין, עם כיפה על הראש ותפילין ביד

תמונה נדירה אחת נחרטה בזיכרוני. ג'ייסון גרינבלאט, שליחו של הממשל האמריקני למזרח התיכון, פוסע כמעט בגפו בשעת בוקר בסמטאות הלוהטות והצפופות של מנאמה, בירת בחריין. הוא חיפש אחר בית הכנסת של הקהילה היהודית הזעירה, שאפילו המקומיים לא הכירו. כיפה לראשו, תפילין מתחת זרועו, עוזריו משתרכים מאחור, אך הוא, כרגיל נטול פוזה או דאווין, מתקדם במהירות אל היעד.

שעה קלה אחר כך נפוץ בכל העולם היהודי, ולא רק בו, סרטון הרוקדים "עם ישראל חי", מבית הכנסת הסגור רוב ימות השנה. גרינבלאט היה, כמובן, בין משתתפי המניין. התפילה באותו בוקר קיצי בלב ליבה של בירה ערבית זרה כמו זיקקה את התוצאות הכבירות שהניבה המדיניות שגרינבלאט, שותפיו, וכמובן הבוס שלו, עיצבו ויישמו. משוחררים מדעות קדומות ומסיסמאות עבשות, הם נגעו באופן יצירתי ומקורי בשורשי הסכסוך הערבי-ישראלי, ולמעשה החלו בתהליך הריפוי שלו. אמיתות שאיש לא העז לומר קודם לכן, כגון העיוותים והנזקים שמחוללת סוכנות "הפליטים" אונר"א, הוצגו בידי גרינבלאט וחבריו על בסיס יומי. אחרי עשרות שנים של שקר, האמת סוף סוף יצאה לאור.

בד בבד, בחסות טראמפ, בניצוחו של ג'ארד קושנר ובסיועו של גרינבלאט, ההתקרבות בין ישראל לשכנותיה הערביות החלה לצאת מן הארון. אחד השיאים היה אותה ועידה במפרץ הפרסי בקיץ האחרון, שגרינבלאט היה שושבין ראשי בה. ממלכת בחריין קיבלה בכבוד ובפומבי את היהודים והישראלים שבאו אליה, כך שבבחריין השלום נע צעד גדול לפנים. ומי שמכיר ולו מעט את ג'ייסון גרינבלאט, יודע עד כמה השלום הזה היה משאת נפשו.