הזווית ההלכתית: יתומים ושמחה – בצל המלחמה באוקראינה

למעלה מאלף איש, רופאים בכירים, אנשי הי-טק, מחנכים רבנים ואנשי רוח מכל גווני הקשת הסוציאלית, הפוליטית והדתית- דתיים לאומיים, חרדיים ותיקים ועולים חדשים, התכנסו השבוע בבנייני האומה לציון 95 שנים להקמתה של ישיבת "עץ חיים" ב"מנטרה" שבשוויץ.

מדובר בישיבה שהוקמה טרם מלחמת העולם השנייה בעיירת קייט בחוף הצפוני של אגם ג'נבה, היגרה לצרפת ואז הוקמה מחדש בישראל בשם ישיבת ההסדר "היכל אליהו". זוהי אחת הישיבות היחידות שהמשיכה בפעילות רציפה בכל שנות המלחמות על אדמת אירופה, ועל כן רבים ראו בה אבן שואבת להתעצמות ולרוחניות בזמן המלחמה.

חרף העובדה שמייסדה, הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו, למד בישיבת נובהרדוק, ישיבה "ליטאית" מפורסמת שתפיסת עולמה היא שהשכל של אדם מרחיק אותו מעבודה עצמית, ולכן עליו להכניעו בכל דרך אפשרית, כשהקים את ישיבתו, הוא ראה בה דווקא בית לבניית דורות של אנשי מעשה ורוח, שפניהם לארץ ישראל. בארץ, התפתחה הישיבה לכזו שמכווינה את בוגריה למעורבות בחיי המעשה בצבא, בחינוך ובתעשייה.

על אף צביונה הדתית-לאומית, ניתן לראות בה כמגשרת ומאחדת את כל חלקי העם. בין תלמידיה ניתן למנות את הרב יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, מנהיג הציבור הליטאי, הרב שטרנבוך, מראשי העדה החרדית, והרב יחיאל ויינברג, מראשי רבני ברלין שאף העניק את תעודת ההסמכה לרבנות לרבי מלובביץ' טרם מונה לאדמו"ר. מעבר לישיבה, המתחם בשוויץ היווה גם כבית יתומים ובית לילדים ולבחורים ובעיקר מקום בו עוצבה דמותם מתוך אהבה עזה לאדם באשר הוא אדם.

בימים האחרונים עדים אנו לתחושת האחדות והערבות המיוחדת שלנו כעם, כשאנו רואים את תמונות היתומים הפליטים המגיעים בימים אלה ממזרח אירופה. כולנו ראינו באמצעי המדיה השונים את הילדים שנמסרו על ידי הוריהם או קרוביהם, ואומצו בחום ובאהבה עזה על ידי שליחי חב"ד באוקראינה, אשר היוו עבורם כהורים ודאגו לכל מחסורם ללא קשר להשתייכות פוליטית או ארגונית.

נראה שטוהר ליבם וזַכּוּת הַמחשבה של הילדים והתלמידים מצליחה לאחד ביננו. ראינו זאת השבוע גם עם הגעת מטוס היתומים ארצה באירוע ייחודי ומאחד, שבו נראו יחדיו דתיים ושאינם, חרדים, חסידים, אנשי הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל , לצד ראש הממשלה, שריה וחברי הכנסת. כאשר כולם מקרינים לילדים חום ואהבה אין סופים.

הציווי לייחס הייחודי ליתומים מופיע בתורה בספר שמות (פרק כ"ב) עם צאתנו ממצרים: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ".

יתום, כותב הרמב"ם (משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ו', הלכה י') מוגדר הלכתית ככזה שנמצא במצבו עד שנעמיד אותו להתפרנס בעצמו ולחיות חיים עצמאיים: "ועד אימתי נקראים יתומים לעניין זה-עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להיסמך לו לאומנם ולהיטפל בהן, אלא יהיה עושה כל צורכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים".

הציווי היהודי לטיפול מסור וייחודי עם היתומים כולל דאגה מלאה לכל צרכיהם, לשלוות נפשם ולשמחת חייהם, כפי שמסביר הרמב"ם בהמשך דבריו: "חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות, מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה... והיאך נוהגין עמהן? לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רָדָה בהן או איבד ממונן - הרי זה עובר בלא תעשה, וכל שכן המכה אותם או המקללן".

ברוח דברים אלה מצווה היהדות בכל חג ומועד לדאוג גם לאלמנות וליתומי העיר למזון ראוי ולשמחת החג. ככל שאנו נדרשים לשמחה גדולה יותר כך החובה שלנו לדאוג לבודדים ולמתקשים גודלת. דוגמא לכך היא מצוות המתנות לאביונים שנצטווינו בה בחג הפורים, "קמחא דפסחא" (מעות חיטים) בחג הפסח ועוד.

חובת הדאגה לחלשים ולמי שאין מי שיגן עליהם מוטלת עלינו כחברה, עם וכאומה: היכולת להביא את היתום ואת הנזקק לשמחה אמיתית מהווה אות וסימן לבריאות נפשית, גופנית ורוחנית.

בצעירותי הייתי מצטרף מידי שנה למסיבת חנוכה שארגן הרב משה בוצק'ו זצ"ל, באחד מבתי היתומים בירושלים בנו של מייסד הישיבה. על אף גילו המופלג היה הרב רוקד, מכרכר ומפזז בשמחה סביב היתומים, ואני הייתי מספר הסיפורים ומנגן המנגינות.

השמחה הרקיעה שחקים וחיממה את הלבבות והיינו חוזרים לביתנו מידי שנה מלאי דמעה וסיפוק. באחד השנים לאור קושי רפואי נבצר מהרב משה להגיע אך כמובן דאג לתאם אירוע כבכל שנה בבית היתומים. אחד הילדים עמד בפינה ודמע בבכי. לשאלתי לפשר בכיו ענה לי כי ציפה בכיליון עיניים לאהבה הבלתי תלויה שהייתה מורעפת עליו מידי שנה באירועים אלו, אהבה פשוטה לאדם באשר הוא אדם.

בימים טרופים אלה בהם העולם עומד ומשתומם אל מול מאורעות העבר אשר מרצדים מחדש לנגד עיננו, החוסן הלאומי נמדד בערבות ההדדית ובאחדות, בחיפוש מתמיד אחר המאחד והמחבר ולא המפריד והמפלג. הדאגה ליתומים המגיעה ממקום נקי של אהבה פשוטה ובלתי תלויה מצליחה לאחד בין כולנו ומאירה לנו את דרכינו בשיח ובדאגה לזולת מתוך חתירה לאחדות ולחוסן בטחוני, רוחני ולאומי.

מביטים אנו על אחינו מאוקראינה בפרט, ומכל רחבי העולם בכלל, בדאגה עמוקה ומתוך תפילה ותקווה אמיתית לשלווה ובטחון ומתוך חום ואהבה אמיתית.

הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל'. והינו בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל