"בלילות בישלתי לקייטרינג ובימים ניקיתי בתים. קרעתי את עצמי. אני לא יודעת איך שרדתי". כששרה פולק עוד היתה מסורבת גט ועל סף ייאוש, היא חלמה על קריירה קולינרית שתסייעה לה לגדל את שלושת ילדיה בכבוד. לקחו כמעט ארבע שנים עד שהרגע המיוחל בבית הדין הרבני הגיע, והיא קיבלה את הגט. מאז היא כבר לא מביטה לאחור. לאחרונה, מעמדת סו שף במסעדה מוכרת בירושלים, היא כבר לקחה חלק בהכנת "מנות החופש" - מיזם מיוחד למען מסורבות גט.
פולק (32) נולדה בירושלים למשפחה חרדית ובגיל 18 כבר באה בברית הנישואין. לאחר חמש שנים, חייה עברו טלטלה. "בוקר אחד קמתי ובעלי לא היה. הוא פשוט עזב את הבית". היא מודה כי, "הנישואין לא זרמו ולא עבדו מההתחלה, אבל הייתי אז אישה חרדית צעירה ולא הייתי מספיק חזקה כדי לקבל החלטה כזאת בעצמי".
עוד בנושא:
- מסורבת גט בטור מטלטל: "ויתרתי, רק כך הגיע הסיוט שלי לסיומו"
- כבול בנישואים כפויים: הסיוט של מסורב הגט
שרה, אז בת 23 בלבד, לא הבינה את פשר הצעד של בן זוגה באותם ימים, ולאור העובדה שכבר גידלה שלושה ילדים קטנים בגילאי 5, 4 ושנתיים, היא נבהלה מהמצב החדש שאליו נקלעה. "התחננתי אליו שיחזור, אבל הוא כבר פתח תיק בבית הדין הרבני והציב לי כל מיני תנאים שרק אם אעמוד בהם הוא ישוב הביתה. אחרי שבוע, חברה טובה 'ניערה' אותי ואמרתי לו שאם אלה התנאים, אין לו לאן לחזור. ואז פרצה מלחמת עולם".
במשך שלוש וחצי שנים סירב בעלה לתת לה גט והציב בפניה שורת תנאים. גם לאחר שבית משפט פסק לטובתה תשלום מזונות והסדרי ראיה, נעשו ניסיונות מצד בית הדין הרבני להגיע לפשרה, עליה לא הסכימה מאחר ולטענתה, הדבר היה מקטין בצורה משמעותית את תשלום המזונות. "הציעו לי 1,000 שקל מזונות ועריכת קניות מצדו. איך אפשר להסתדר עם סכום כזה בבית עם שלושה ילדים?".
באותם ימים היא הסתובבה עם תחושה קשה. לא יודעת כיצד תצליח לכלכל את משפחתה. "המציאו עלי כל מיני שקרים כדי לנסות להוציא ממני את הילדים. אף אחד לא סייע לי והרגשתי כבר מיואשת וחסרת אונים. הידיעה שאתה כבול היא פשוט נוראית".
קארי תאילנדי - למען מסורבות הגט // צילום: איתי מוניקנדם
לאחר שלוש שנים, כשהיא כבר אובדת עצות, התוודעה באמצעות בת משפחה לארגון 'יד לאשה' "ישבתי מול טוענת הרבנית ופשוט התפרקתי". הטוענת, מצדה, הובילה למפנה בסיפור. "היא הייתה מאוד אגרסיבית מול בית הדין. הרגשתי שהיא ממש באה למלחמה ולאט לאט כל הדרישות של הצד השני התמוססו".
ואז יום אחד, היא קיבלה שיחת טלפון מפתיעה. "בעלי התקשר אלי ואמר שהוא מוכן לתת לי גט. זה היה שבוע לפני פגרת פסח של בתי הדין. ורדית שייצגה אותי, הייתה סקפטית אבל הרגשתי שאין לי מה להפסיד וקבענו איתו פגישה. כמה ימים לאחר מכן נקבע דיון בבית הדין. באתי והתגרשתי".
שמחה על השינוי המפתיע, שרה החלה לעכל את המציאות החדשה בחייה. "הייתי באופוריה ובתחושה מדהימה של חופש. סוף סוף אף אחד לא שלט בי". אולם זמן קצר לאחר מכן נחתה אל קרקע המציאות. "מצאתי את עצמי גרושה עם שלושה ילדים קטנים, בלי תעודת בגרות ובלי מקצוע. הבנתי שאני אולי חופשיה אבל השמש לא זורחת אחרת והציפורים שמצייצות הן אותן ציפורים. הייתי במצב נפשי מאוד קשה. לבד וללא תמיכה משפחתית, למעט אותה חברה שלכל אורך התקופה סייעה לי עם הילדים, עזרה לי במימון עורך הדין ועד היום אנחנו בקשר קרוב וחם".
מ'יד לאישה' הפנו אותה ל'קרן לידידות טורונטו' שם שאלו אותה מה החלום שלה. "עניתי: 'להיות קונדיטורית', אז הם מימנו לי מלגת לימודים בתחום. לאחר סיום ההכשרה עבדתי תקופה בקונדיטוריה ובהמשך עברתי לקפה דניה, שם אני מנהלת את המטבח ומשמשת כסו שף".
השבוע מתקיים בירושלים פסטיבל "בטעם של חופש", בשיתוף ל 'יד לאישה' מבית אור תורה סטון עם שורת שפים ומסעדות שנרתמו ליצור מנות מיוחדות שמסמלות בעיניהם חופש. המקום שבו שרה עובדת, 'דניה – קפה בכיכר', עמל על מנת קארי תאילנדי. שף המסעדה, עידן כהן, הכיר את סיפורה של פולק ולכן נרתם לשיתוף הפעולה הקולינרי עם הארגון שנלחם בתופעת סרבנות הגט. שרה עצמה הייתה שותפה מלאה להכנת המנה בהתבסס על ניסיונה המר.
"שרה עברה מהפך", אומרת מנכ"לית הארגון, פנינה עומר. "היא זכתה בחירות ולצידה בהזדמנות לרכישת מקצוע ולקריירה מבטיחה. ביד לאישה אנחנו פועלות להביא את הנשים אל החופש, אך גם דואגות להצמיח להן כנפיים במחשבה על עתידן".
כיום, שרה אמנם לא מגדירה את עצמה כחרדית, אך מציינת כי היא מנהלת אורח חיים דתי הכולל שמירת שבת וכשרות וילדיה ממשיכים להתחנך במוסדות חרדים, כחלק מההסכם אליו הגיעה עם בן זוגה לעבר. עם זאת, לאחר שנכוותה ממוסד הנישואין דרך הרבנות, היא עדיין מאמינה בנישואין כדת משה וישראל אך לא דרך הרבנות הראשית. בכל מקרה, היא ממליצה להתחתן רק לאחר שחותמים על הסכם קדם נישואין. לנשים שנמצאות במצב שבו הייתה עד לפני כמה שנים, היא מבקשת להעביר מסר ברור. "הכול אפשרי אם רוצים וצריך לדעת במי להיעזר. אני לא ידעתי שיש מרכזים שעוזרים לנשים מסורבות גט. אם הייתי יודעת, אולי היו נחסכות לי כמה שנים קשות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו