ביהמ"ש הוציא צו מניעה נגד מכירת חותמות הקעקועים הנאציות

לאחר הפרסום ב"ישראל היום": בית משפט השלום בתל אביב דן היום (שלישי) בעתירה שהוגשה נגד מכירה פומבית של חותמות הקעקועים הנאציות והחליט להוציא צו מניעה נגד המכירה. על פי המסתמן, הפריטים הנדירים לא יימכרו אלא יועברו למוזיאון יד ושם. תחילה תבוצע בדיקת אותנטיות לחותמות הקעקועים, אם כי בהערכה ראשונית שבוצעה בעבר, טרם הצעת המכירה, נראה כי הפריט מקורי.

לאחר שנודע על הכוונה לבצע מכירה פומבית של חותמות הקעקועים הנאציות, הוגשה העתירה על ידי מרכז הארגונים של ניצולי השואה נגד המכירה. העותרים ציינו כי על הפריטים הנדירים לעבור ליד ושם, ואין לסחור בהם כיוון שמדובר בצעד שפוגע בנספים ובניצולים. גם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אמר שהוא מתנגד למכירה הפומבית.

מנגד, בית המכירות צ'ולמנס בירושלים דחה את הטענה וציין בתשובתו כי לא מדובר בצעד שנועד לפגוע. המוכר עצמו הודיע שהוא שוקל לבצע את ההעברת הפריט ליד ושם, ולבטל את המכירה. בנוסף, הוא הביע התנצלות אם מישהו נפגע מהכוונה למכור.

בית המכירות צולמנ'ס מסר בתגובה להחלטת ביהמ"ש כי "בדיון שנערך היום בבית המשפט הובהר כי אין לבית המכירות כל התנגדות שצו המניעה יישאר על כנו, שעה שממילא מכירת הפריט בוטלה מיוזמתו עוד בטרם ההליך המשפטי, וזאת - תוך התחשבות ברגשותיהם היקרים של יהודי השואה. בהתאם, בית המכירות אינו קשור עוד בהליך, והשאלה כולה נסובה מעתה כלפי המוכר האנונימי.

"בהתייחס למוכר האנונימי, הרי שכפי שהובהר - אין לבית המכירות חובה חוקית לחשוף את שמו, ומדובר בלקוח פרטי אשר שמו מוגן. המוכר האנונימי מסר בהודעתו לבית המשפט כי ישקול לתרום את הפריט ליד ושם, או לחלופין יבקש לקבל שיפוי מהמדינה בגין הוצאותיו עבור רכישתו בעבר. בשלב זה, בית המשפט לא קבע כי על בית המכירות לחשוף את שם המוכר, ועל המוכר יהא לעדכן את בית המשפט בהמשך צעדיו בתוך כשבוע ימים".

זעירות ועשויות מתכת

חותמות הקעקועים הנאציות הן זעירות, בסך הכל 1.5 ס"מ אורכן ו-1 ס"מ רוחבן, עשויות מתכת ועליהן סימני שימוש ושחיקה, וכל השמונה נכנסות בקלות לכף יד של אדם בוגר. אבל כקוטן מידותיהן, כן גודל הזוועה שהן זוכרות ומסמלות: אלה שמונה חותמות ששימשו את הנאצים כדי לקעקע מספרים על ידיהם של האסירים במחנה ההשמדה אושוויץ, ובשבוע הבא הן יועמדו למכירה בבית המכירות צולמנ'ס בירושלים.

מדובר בפריט נדיר יחסית, שרק ספורים כמוהו קיימים בעולם. קעקוע מספרי האסירים על גופם החל באושוויץ בסתיו 1941. בעוד ברבים מהמקרים נעשה הקעקוע באמצעות מחט חמה שהוחדרה שוב ושוב לגוף האסיר, בחלקם נעשה הקעקוע בצורה מוסדרת יותר באמצעות תבנית עץ, שלתוכה הוכנסו לוחיות מתכת עם מספרים. מייד לאחר הסרתן, נמרח דיו לתוך החורים המדממים.

בתחילה קועקעו על גבי האסירים מספרים בלבד, אך החל במאי 1944, בשל ריבוי האסירים, נוספו גם אותיות. הגברים היהודים קיבלו מספרי אסיר בסדרה A ולאחר מכן בסדרה B. בבית המכירות אומרים כי הכוונה המקורית היתה להמשיך לסמן אסירים בסדרות רציפות לפי סדר האותיות הלטיני, 20 אלף איש בכל סדרה, אלא ששחרור המחנה בינואר 1945 שיבש את התוכנית. בחותמות שמוצעות למכירה מופיעה גם האות C, ובבית המכירות מעריכים כי מדובר ככל הנראה כהכנה לקראת השלב הבא של ההשמדה. "היתה תקופה שבה השתמשו בבירקנאו בחותמות כאלה, אך זו היתה תקופה קצרה יחסית", אמר חוקר השואה הרב אברהם קריגר, שעומד בראש מכון "שם עולם".

בבית המכירות מציגים גם חוברת שיווק והדרכה נדירה של חברת Aesculap, שייצרה את החותמות. בחוברת מצהירה החברה כי המוצר נועד לסימון בקר, אך לדברי מומחים בתחום שבחנו את החותמות עבור בית המכירות, חותמות סימון בקר אמורות להיות לפחות פי עשרה בגודלן מהחותמות הזעירות הללו. "אוסף החותמות מסמל יותר מכל פריט שואה אחר את הטרגדיה ואת השואה הנוראה שעברה על עמנו ידוע הזוועות", מציין מאיר צולמן, בעל בית המכירות, "חיות אדם אלו לא הסתפקו ברישום רגיל ובסאדיזם שאין כדוגמתו. תוך מחיקת צלם אנוש מהקורבנות קעקעו על גופם של האסירים את מספרי הזיהוי שלהם, כחיות היער, כדי ששום יהודי לא יצליח חלילה, ולו בטעות או במקרה, להימלט מגורל ההשמדה".

נפתלי פירסט (89), ניצול אושוויץ, זוכר בבירור איך נעשה הקעקוע על ידו. "המספר על היד שלי נעשה על ידי אסיר בבירקנאו, כשהייתי בן 12", אמר אמש ל"ישראל היום", "הנחתי את היד על דלפק, והוא ביד חופשית דקר אותי עם דיו וכך המספר נוצר". פירסט אינו מרוצה מהמכירה. "פריטים של שואה, שנמצאו אחרי השואה או במהלכה או עיזבונות של נפטרים או נרצחים, לא צריכים להפוך למכירה פומבית. אם יש דבר כזה, מקומו בתצוגות ביד ושם ולא שיגיע לידי גורמים שאין עליהם פיקוח ושום ידיעה". בצולמנ'ס אומרים כי הם מחזיקים בתעודות המוכיחות את אותנטיות הפריטים.