הקבלה מלמדת: זוהי חשיבותה של שעת הנעילה

שעת הנעילה היא שעה גדולה ועצומה מאוד. באותה העת נעשים ייחודים נשגבים בעולמות העליונים בנקודות העליונות ביותר.

רבנו האר"י הקדוש בספר "פרי עץ חיים" (שער יוה"כ פ"ה) מגלה שיום הכיפורים הוא כנגד הקנה, שהוא מעין עולם הבא - שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא עובר בו האוויר בלבד. ובכך שמתענים ביום הכיפורים, אין אחיזה לשטן. ומוסיף רבנו האר"י לגלות, שביום זה אין שליטה לשטן, כי הנה המילה "השטן" עולה בגימטריה שס"ד, כלומר אין שליטה לשטן אלא בשס"ד ימים בשנה, אך ביום הכיפורים אין לו שליטה (וראה כן במסכת יומא דף כ ע"א).

פסגת יום הכיפורים היא שעת הנעילה, והיא שעה גדולה ועצומה מאוד. באותה העת נעשים ייחודים נשגבים בעולמות העליונים בנקודות העליונות ביותר, ונפתחים שערי שמים לקבלת תפילותינו.

בשעה זו קרבת ה' לעמו ישראל היא גדולה ועצומה, וכיוון שהשכינה הקדושה נמצאת עמנו וירדה משבעה רקיעים אלינו, לכך בסיום תפלת נעילה כל הציבור יאמר יחד, עם כוונה של מסירות נפש, "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים". ונחזור על כך שבע פעמים, כי בזה נלווה את השכינה שעולה למעלה משבעה רקיעים.

משל נאה הביא דוד זקנתי, רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו "בן איש חיל" ("ח"א שבת שובה דרוש א'): שועל אחד ראה את החיות עומדות בצער גדול. האריה, מלכן, כעס עליהן וחפץ לעשות בהן נקם. אמר להן השועל: "אל תיראו ואל תפחדו, אני אלך עמכן ואפייס אותו". אמרו לו: "במה תפייסו?", אמר להן: "יש לי שלוש מאות משלי שועלים. אומר לו אותם, והוא יצחק וינוח מכעסו". הלכו כל החיות עמו, ובאמצע הדרך עצר השועל. אמרו לו: "למה עמדת?", אמר להם: "שכחתי מאה משלים מתוך השלוש מאות". אמרו לו: "מה בכך, עדיין יש לך מאתים משלים, ובהם תפייס את המלך".

שוב בהמשך הדרך עצר השועל. אמרו לו החיות: "ומדוע עתה עצרת מלכת?", השיבן השועל: "שכחתי עוד מאה משלים". אמרו לו: "ומה בכך, הלא יש לך מאה משלים, ובהם תפייס את המלך".

כאשר עמדו סמוך לאוהל הארי, עמד השועל ולא נכנס לפתח המלך. אמרו לו החיות: "למה עמדת?", אמר להן: "שכחתי הכל. אין לי במה לפייסו...". החיות נאחזו פחד ורעדה, ולא ידעו מה לעשות.

אמר להן השועל: "עכשיו כבר באתן סמוך לאוהל הארי, והוא ראה אתכן. לא תוכלו לברוח. לכן אין לכן תקנה, אלא בעצה זו: שכל אחד ואחד יתחזק לצעוק ולבכות בכל כוחו לפני הארי, ויבקש מחילה וסליחה בבכייה ובתחנונים, כדי לעורר את רחמיו, שימחל ויסלח לכן".

ואכן, כך עשו החיות, והארי התמלא ברחמים, ומחל להן.

הנמשל - אדם המקלקל דרכיו כל השנה כולה, כשבא יצר הטוב לעוררו בתשובה, דוחה האיש את היצר הטוב, ואומר לו: "אל תירא, יש זמן... בחודש אלול אשוב בתשובה". וכך דוחה את תשובתו לראש השנה, ולעשרת ימי תשובה. וכשבא יצר הטוב להזכירו ולעורר לבו, דוחה את התשובה ליום כיפור. אך כאשר מגיע יום כיפור, והוא בא בערבית לבית הכנסת, הוא כבר יודע שהוא קרוב לחתימה. ולאיזה זמן ידחה תשובתו? לכן הוא מוכרח לעשות כעצת השועל, שיהיה צועק ובוכה בלב נשבר לפני מלכו של עולם בסליחות ובתחנונים רבים מעומק הלב עד שעת הנעילה. ואלוקינו מרחם עליו לקבל תשובתו ושברון לבבו, וחותם אותו בספר מחילה, ובספר חיים טובים.