"ההורים ראו שאני נשבר": הנערים שעזבו הכל - ועלו לישראל

במרכז הארץ, בבית הספר החקלאי הראשון מסוגו שנוסד ב-1870, פועלים שני מסלולים ייחודיים: מסלול צרפתי בבית הספר הדתי ומסלול צרפתי בבית הספר הישראלי-צרפתי.

המסלול הצרפתי אינו רק מסלול לימודים: הוא מהווה גשר בין צרפת לישראל - בין השפות והזהויות השונות, והוא כולל גם תעודת בגרות צרפתית מוכרת.

מאז טבח 7 באוקטובר, המסלול הפך גם למקלט עבור נוער יהודי מצרפת, משוויץ ובלגיה. בזמן שאירופה מוכה בגלי אנטישמיות - צלבי קרס על קירות בתי ספר, קריאות "מוות ליהודים", תקיפות ברחוב, איומים בסכינים ויריקות על ילדים בדרך לבית הכנסת - היו מי שהחליטו לארוז מזוודה, להיפרד מההורים ולעלות לבד לישראל.

תלמידת כיתה י"ב אמה סבן (17), עולה חדשה מצרפת, מספרת: "הגעתי לכאן לבד, בלי ההורים. בצרפת תמיד הרגשתי שונה, אבל אחרי 7 באוקטובר הכל התפוצץ".

היא משתפת בחוויה קשה שעברה במקום מוצאה: "אחי ואני הלכנו לבית כנסת בלבלואה לשיעור קרב מגע. מישהו זיהה אותנו, ירק עלינו, קילל וצרח עלינו שאנחנו 'רוצחי ילדים', 'יהודים מלוכלכים', ושלף סכין. אחי דחף אותי והציל אותי.

"באותו רגע הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להתחבא. עליתי לישראל כדי להיות אני. אחי הצטרף אליי אחרי חודש. היום אני לא צריכה לפחד או להסתיר את זה שאני יהודייה. זו הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים".

"היום אני גאה ורגוע"

לני עובדיה, בן 17 מפריז שהגיע עם משפחתו, מספר: "הייתי תלמיד טוב, אהבתי ללמוד, רציתי להיות מהנדס. בבית הספר הציבורי האווירה נהייתה בלתי נסבלת. התחילו הערות כמו 'יהודים אוהבים רק כסף', 'אתם שולטים בתקשורת'. ניסיתי להתעלם, אבל הפחד גבר. ההורים שלי ראו שאני נשבר והחליטו לעלות.

"כשהגעתי למקווה ישראל, הרגשתי בבית מיד. המורה דיבר איתי בצרפתית, החבר'ה קיבלו אותי והזמינו אותי אליהם בשבת. היום אני שוב תלמיד מצטיין, גאה ורגוע. היום אני יודע שהעתיד שלי כאן".

כבר לא מפחד

גם אדם בניון (16) ממרסיי עלה לבדו בתחילת השנה. הוא מספר שבטרם העלייה הוא הפסיק לענוד כל סממן יהודי כמו מגן דוד וכיפה - אך גם זה לא עזר כאשר בדרכו לבית הכנסת בשבת, כמה צעירים ממוצא ערבי הצדיעו לעברו במועל יד וקראו לו "יהודי מלוכלך".

הוא מספר כי אחרי התקרית הזאת הוא רץ הביתה, נעל את הדלת ואמר לעצמו שהוא לא יכול להמשיך ככה - והחליט לעלות לארץ. כאן, לדבריו, הוא כבר לא מפחד ולא מרגיש מאוים.

רות בן סמיאן, מנהלת בית הספר הישראלי-צרפתי, אומרת: "סכין שלופה מול בית כנסת, יריקות ועלבונות. אלה לא סיפורים מהעבר, זאת אירופה בשנת 2025. היום אותם בני נוער יושבים בכיתות שלנו. הם צוחקים, הם לומדים, הם סוף סוף נושמים. הם כבר לא צריכים להסתיר מי שהם.

"המשימה שלנו היא לא רק לחנך אותם, אלא להוכיח להם שהם עשו נכון כשהם קבלו את ההחלטה לעלות לישראל, שהם בבית שלהם ושלעולם לא יצטרכו עוד לפחד להיות יהודים".

סילביה אלבז, מנהלת המסלול הצרפתי בבית הספר הדתי, מוסיפה: "מה שאנחנו רואים כאן הוא המעשה הציוני האמיתי. נס של ממש. מדובר בבני ובנות נוער בני 15-17 שעוזבים את הכל ועולים לבדם. הם מגיעים עם כאב, טראומות וזיכרונות של אלימות - אבל עם אומץ שלא ראיתי כמוהו בשום מקום. המסלול הצרפתי הוא לא רק בית ספר, הוא קודם כל בית ומקלט לאותם בני ובנות נוער שצריכים ביטחון".