מלחמת רוסיה-אוקראינה שיבשה הכל: עוד חג שבועות ללא ההילולה הגדולה

מז'יבוז' היא עיירה אוקראינית שקטה, מוקפת גבעות ירוקות ועצי ליבנה, שבה שוכן אחד המקומות הקדושים והמרגשים ביותר עבור מטיילים דתיים - ציונו של רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות.

הבעש"ט נפטר בחג השבועות תק"ך (1760) בגיל 61. בעבר נהגו לערוך הילולה המונית ליד קברו במז'יבוז'. כיום זה מסובך בגלל המלחמה באוקראינה. מז'יבוז' נמצאת במחוז חמלניצקי, שבו בסיסי צבא ושדה תעופה צבאי שנתונים תחת מתקפות טילים מרוסיה.

כשאנו פוסעים כאן בעקבות מייסד החסידות, יש תחושת יראה חרישית. אני הולך לבית הכנסת של הבעל שם טוב, והלב פועם חזק לא מהמאמץ, אלא מהידיעה שעל אדמה זו פסע גם הוא.

הבעש"ט ייסד את תנועת החסידות בתקופה קשה בהיסטוריה היהודית. לפני כ-350 שנה היתה יהדות אירופה במשבר. בפרעות ת"ח ות"ט (1648) רצחו הקוזאקים כ-50,000 יהודים. במצב העוני הקשה ששרר אז, נסחפו רבים אחרי שבתאי צבי שהדליק בלבבות תקווה משיחית. אך כשהתגלה שהוא רמאי, האכזבה והיאוש פגעו במורל.

מתוך האכזבה הזו צמח דור של יהודים פשוטים, עניים בגשמיות אך עשירים באהבתם לבורא. אנשים שלא יכלו לשכור מלמד לילדיהם, אך שמרו שבת כהלכתה, הניחו תפילין בידיים סדוקות מעבודה קשה, והתפללו בקול רועד אך כנה. הרבנים התרחקו מעמי הארץ הפשוטים. לעיתים אף הוקמו בתי כנסת נפרדים לפשוטי עם ולתלמידי חכמים.

הבעל שם טוב התיישב במז'יבוז' בשנת ת"ק 1740, ועד מהרה התגלה כבעל מופתים. "בעל שם" היה פעם כינוי למרפאים אלטרנטיביים בעזרת קבלה וקמיעות. רבי ישראל בן אליעזר כונה "בעל שם טוב", לא סתם "בעל שם". הרב ד"ר יצחק אלפסי, חוקר החסידות ומראשי ארגון 'בני ברית', אסף אלפי סיפורים על ניסים שחולל הבעש"ט לרפא חולים ועקרות.

במז'יבוז' חיבר הבעש"ט את תורת החסידות, ששינתה את פני היהדות. הגאון מוילנה פתח במאבק נגד החסידות, בגלל שחשש שהבעש"ט מקים תנועה כמו השבתאות. אילו היה רואה את החסידות בדורות הבאים, כנראה לא היה מתנגד.

הבעש"ט השתוקק כל חייו לעלות לציון. היו לו תוכניות להתיישב בירושלים, וללמוד קבלה בחברותא עם רבי חיים בן עטר (ה"אור החיים"). הבעש"ט נתקע בדרך באיסטנבול בחג הפסח, ובימי ספירת העומר הוא נאלץ לשוב למז'יבוז'. מהדרך כתב לגיסו רבי גרשון: "השם יודע שאין אני מייאש את עצמי מנסיעה לארץ ישראל".

קבר הבעש"ט

המקום היהודי המבוקש ביותר באוקראינה הוא קבר הבעש"ט. האגדה מספרת שבליל שבועות התאספו תלמידיו ליד מיטת חוליו לערוך את תיקון האר"י, והוא נתן שיעור על מתן תורה. למחרת בבוקר הזמין את מקורביו, וציווה על שניים מהם להתעסק בקבורתו בבוא השעה.

הבעש"ט מסר לתלמידיו סימן: "כשאפטר מהעולם יעמדו מלכת שני השעונים בביתי". לאחר דקות מעטות נעמד השעון הגדול, ותלמידיו סיבבו אותו כדי שלא יראה זאת. אלא שהבעש"ט ידע זאת ואמר להם: "אני יודע שהשעון הגדול כבר נעצר, אבל אינני דואג לעצמי, כי אני יודע שאצא מפתח זה ותיכף אכנס בפתח אחר". הוא התיישב על מיטתו, והשמיע בלחישה שיעור תורה אחרון. פתאום הזדעזע גופו, והוא השיב נשמתו לבורא. באותו רגע הבחינו תלמידיו שגם השעון השני עמד מלכת.

הבעש"ט נטמן בבית הקברות היהודי העתיק של מז'יבוז'. כשאנו נכנסים לשם כיום, מתחלף קצב הנשימה והלב נדרך. דממה של קדושה עוטפת את המקום. מצבות רבות פזורות בין הצמחיה, חלקן בני 400 שנה, מספרות סיפורים של דורות שנמוגו.

מעל קברו של הבעש"ט הוקם "אוהל" פשוט מעץ, שנחרב בשואה. לפני כעשרים שנה, נבנה שם אוהל חדש גדול ומרשים, מצופה שיש. בתוך האוהל מצבת הבעש"ט עשויה שיש אפרפר שעליו חרות: פ"נ רבי ישראל בעל שם טוב הקדוש זיע"א. נרות רבים בוערים עליה ולצידה. ריח השעווה השרופה מעורבב עם תחושת קדושה מרגשת.

בית הכנסת של הבעש"ט

בית הכנסת של הבעל שם טוב במז'יבוז' נהרס בשואה ע"י לאומנים אוקראינים והנאצים הגרמניים. בדורנו שוחזר בית המדרש על ידי ארגון "אהלי צדיקים" מבני-ברק. מבנה לבן עם גג רעפים, שאינו רק שחזור ארכיטקטוני, אלא שחזור של נשמה.

כשנכנסים בשערי בית המדרש הלב נחבט בחזה. אווירה של קדושה עוטפת אותנו. עמודי עץ כבדים, חומים כהים, מגולפים בעבודת יד, נושאים את התקרה כמו שומרי סף אילמים. במרכז האולם שולחן קריאה רחב, מכוסה במפת קטיפה ירוקה. הספסלים נראים כאילו חיכו למתפללים זה דורות. בצד הקיר המערבי ארונות ספרים כבדים, דחוסים בספרי קודש.

גולת הכותרת היא ארון הקודש עשוי מעץ מהגוני אדמדם, שעוטף את הארון המקורי כמו קופסה של תפילין. המשקוף ושני העמודים מגולפים. מעליהם פרוכת קטיפה כהה, ועליה רקום בזהב: "המקום בו התפלל הבעל שם טוב". המגע בידית הישנה מעביר רטט בגוף.

על הקיר תלוי לוח שיש חום בו צרוב בלבן: "המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא. מקום תפילת אור שבעת הימים רבנו ישראל בעל שם טוב זיע״א". קשה לנשום ולהאמין שאנו עומדים באותו מקום שבו האיר האור הזה את חשכת הדורות.

המעיין של הרבי

עוד אתר חשוב הוא המעיין של הרבי, שהמקומיים קוראים לו "ראבינובה קריניצה". אפילו הגויים מייחסים למי המעיין סגולות לריפוי מחלות.

האגדה מספרת שפעם הזמין הבעש"ט את תלמידו רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה, בעל ה"תולדות יעקב יוסף", להצטרף למסע התבודדות בטבע. בדרך חזרה עצרו להתפלל מנחה, והתברר שבמימיות שלהם לא נשארו מים לנטילת ידיים. הבעש"ט התרחק מהשביל, והפיל עצמו על האדמה בפישוט איברים.

רבי יעקב יוסף שמע אותו אומר "מבקשני ממך, מתחנן אני לפני כסא כבודך. אנא, ברחמיך הרבים, הזמֶן לנו מים לנטילת ידיים לפני תפילת המנחה, כי אם לאו, טוב מותי מחיי. הרגני נא הרוג, רבש"ע, ואל אאלץ לעבור על דברי חז"ל". אח"כ הבעש"ט קם, ניער בגדיו, וחזר אל העגלה. לפתע ראו תלמידיו שמאחוריהם החל לנבוע מעיין מים קטן. המעיין הזה לא חדל לתת מימיו עד היום. ישראלים רבים באים לכאן עם כוסות כדי ללגום ממי המעיין.