יהודי ארצות הברית רוצים להרגיש חלק מהמשפחה, פרשת השבוע נותנת להם דחיפה

במרכז מנהטן, בלב השדרה החמישית, צעדו השבוע עשרות אלפי יהודים עם דגלי ישראל. הם יצאו לתמוך ולהריע למדינת ישראל במה שנקרא "הצעדה למען ישראל" (Israel Day Parade), שקורית כל שנה במאי.

אנחנו בישראל עסוקים כל כך הרבה במלחמה, בוויכוחים לגבי סיוע לעזה כן או לא, שאולי פספסנו את המצעד המרגש הזה. צעדה אדירה, בכחול לבן, שבה משפחות, בתי ספר וקהילות שלמות צועדות בסך, ועוד רבים עומדים בצידי השדרה ומריעים להם.

יהודי ארצות הברית רוצים להרגיש חלק מהמשפחה, גם אם אנחנו, מעבר לים, לא תמיד רואים זאת. פרשות "בהר-בחוקותי" מספרות על שנת החמישים בארץ, שנת היובל. אחרי שבעה מחזורים של שנות שמיטה, מגיעה שנת החמישים. הקונספט כולל מנוחה של האדמה במשך שנה נוספת, וגם חזרה לשורשים המשפחתיים: "וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ".

הרב חיים דוד הלוי, מחבר שו"ת "עשה לך רב" ורבה של תל אביב בשנות השבעים, מדגיש את ההיבט המשפחתי המלכד של שנת היובל: לא רק מהלך כלכלי דרמטי שבו האדמות חוזרות לנחלות המקוריות וכך מתאפשר לכולם לקום על הרגליים ולהשתקם, אם לא הצליחו כלכלית, אלא גם הזדמנות לאיחוד משפחות יוצא דופן. גם משפחות בהן בחרו חלק מבני המשפחה לתפוס מרחק ולעזוב את הנחלה המשפחתית, חוזרות הביתה בשנה הזו. 

התורה בעצם נותנת לנו דחיפה לכיוון הקן המשפחתי המקורי, ומאפשרת – ואולי מכריחה – את השיח המלכד בתוך המשפחה. בשנת החמישים התורה מבקשת שנשוב לשורשים, לנחלה, למשפחה. המשפחה המורחבת שלנו מעבר לים, יהדות ארצות הברית, דואגת לנו, מתפללת עבורינו וצועדת בשבילנו. עלינו להכיר ברצון שלהם להיות חלק, גם אם פיזית אינם פה. עלינו להוקיר תודה, ולזכור שכולנו חלק מאותה משפחה.

הרבנית חמוטל שובל היא מנהלת "כולל דעה" במדרשת או"ת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון.