יוקר המחיה? ליהדות יש פתרון שנוסה בעבר בהצלחה

התחושה הרווחת היא כי יוקר המחיה אינו רק גזירת גורל הנגזרת ממצב השווקים הפיננסים בעולם, אלא פרי ניצול ציני של בעלי עניין, שכל עוד יש קליינטים המוכנים לשלם מחירים מופקעים - כך המחירים ימשיכו לעלות.

כללי חישובי המיקרו ומאקרו כלכלה הנלמדים באוניברסיטאות כבר אינם רלוונטיים, שכן כלי האיזונים והבלמים המנווטים את כוחות השוק עוברים מניפולציות והתאמות של מונופולים, כך שגם אם באופן רשמי הסוחרים והספקים אינם עוברים עבירה פלילית בגין תיאום מחירים, הרי שהמגמות בהחלט מתואמות ומתאזנות, דבר שגורם ליוקר המחיה לשעוט קדימה על עבר יעד בלתי ידוע.

כך קרה עם מחיר הדיור בארץ וכך קורה עם תחום המזון, הלבוש, ועוד.

אך כפי שיש לספקים יכולת טכנית (אף אם לא חוקית) לבצע מהלכים של עליית מחירים מעבר למחירם הראלי של המוצרים, כך יש לאוכלוסייה יכולות לאזן בעצמם את המחירים ע"י הורדת ביקושים, אך לצורך כך נדרשת מנהיגות חברתית שיכולה להוביל חרם צרכנים. הדבר צלח במחאת הקוטג' לפני כמה שנים, וככל הנראה יצליח ככל שהמחאה תהיה קולקטיבית וברורה.

בספרות חז"ל ישנם תיעודים רבים למעורבות ההנהגה הציבורית ומערכות בתי הדין בכל הנוגע לשמירה על איזונים כלכליים ועל מחירים הולמים.

לאחרונה התגבר השיח מסביב לסוגיית החרם הלא רשמי של הציבור החרדי על מאפיות אנג'ל. בהקשר זה, אחד מהשימושים הנפוצים בזמן חז"ל בכלי החרם היה נתון בידי בתי הדין, על מנת לשמור על איזונים ובלמים בשווקים ולמנוע עליית מחירים וכפי שמביא הרמב"ם (הל' גניבה ח',כ'): "חייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שיהיו מחזרין על החנויות... וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר... כופין אותו ומוכר כשער השוק". ואף קבעו כי הרווחים על מוצרי בסיס חיוניים לא יהיו יותר משישית ממחיר הבסיס של המוצר.

לעיתים היו אף הוראות קולקטיביות לחרם צרכנים על מנת למנוע עליית מחירים שרירותית, כפי שקרה באחד הפעמים כאשר חז"ל הורו לא לקנות דגים כלל כמה שבועות למרות המצווה המורה להתענג בשבת בדגים, כדי שמחירם בשוק יתאזן, ואסרו אף על העשירים לרכוש דגים.

על מנת לשמור על מחירים הוגנים עבור הצרכנים ועבור המוכרים, מובא בהלכה היהודית כי דווקא ניתן לתאם מחירים ולתכנן מכירות בין הסוחרים, כגון שביום מסוים רק אחד ימכור מאותו מוצר, כך שיוכלו לשלוט בגובה המחיר ולמנוע תחרות מופרזת, שיכולה לפגוע ברווחיות המינימלית של הסוחרים. מאידך, יכול הקהל לתקן תקנות והוראות של איסור קנייה מעבר לסכומים מסוימים, קביעת מחירים של מוצרי יסוד בסיסיים ואיזונים נוספים השומרים על אינטרס הצרכן, וכל המוכר במחיר גבוה יותר אין לרכוש ממנו. באחת התקנות אף תוקנו סנקציות מרחיקות לכת לעשירים שישברו את החרם הצרכני, דבר שיכול לפגוע ברמת מחירים סבירה.

כדי לשלוט באיזונים, התנו זאת בכך שיהיה "חכם" בעיר שיוכל לבצע בקרה על מהימנות התהליכים.

אחד מסיפורי ההצלחה של הסנקציות הציבוריות בנוגע ליוקר המחיה, מסופרת במשנה במסכת כריתות (א', ז') כאשר מוכרי היונים העלו מאוד את המחירים בעקבות ביקוש גובר עבור הקרבתם בבית המקדש. רבן שמעון בן גמליאל, שהיה מנהיג ונשיא בית הדין, הודיע לסוחרים שאם לא יורידו את המחיר ייצא פסק הלכה שאסור לקבל יונים לקורבן בבית המקדש. האיום עזר, שכן "עמדו קינין ביום ההוא ברבעתיים" (מחירם היה רבע מאשר לפני הסנקציות).

יוקר המחיה מחייב הנהגה שתפקח על הפקעת מחירים שתפגע בצרכנים, ומאידך למנוע פגיעה בסוחרים בגין מחירי הפסד. ואם והמחירים ממשיכים לנסוק, חרם צרכנים מושכל ומתואם יכול לסייע כפי שסייע בעבר.