השבט אמר את דברו

אלוויס קוסטלו אמר פעם: "לכתוב על מוסיקה זה כמו לרקוד ארכיטקטורה". אם הוא צודק, אפשר לומר שלכתוב על ההרכב "טרייבל דאנס" זה כמו לפסל חלום בהקיץ באמצעות קרטון ביצוע ודבק מגע. מה זה? האם זאת מוסיקה? הופעה? מסיבה? אירוע? מה זה עושה לנפש? איך זה עושה את זה? ולכל הרוחות, איך מעבירים במילים את ייחודה של חוויה שאינה מילולית בשום צורה-

אמיר יעקובי, מתופף ההרכב ומייסדו, מנסה לשפוך אור על ההתרחשות הסוחפת אלפים לפינות שונות בארץ זה שלוש שנים, ושתתרחש שוב בשבת הקרובה ב"חווה בטבע" שבבנימינה. "זאת לא הופעה", הוא מסביר, "אני אומר לנגנים: אנחנו לא בהופעה, אנחנו לא באנו להופיע ולהראות להם כמה אנחנו מנגנים טוב. אנחנו תכלס באים לתמוך באיזה מצב תודעה שלהם. מישהי מהקהל אמרה פעם: זו מוסיקה שמקשיבה לאנשים".

נגני טרייבל דאנס ניצבים על במה עגולה בלב קהל עצום שרוקד באקסטזה. באירועים האחרונים שלהם נכחו בין 800 ל-1,500 איש. איזו מוסיקה הרקידה אותם? לאוזניים בלתי מלומדות הצלילים עשויים להישמע כמו גרסה אקוסטית של המוסיקה האלקטרונית שמתנגנת בדרך כלל במסיבות בטבע: טראנס, טכנו וקרובי משפחתם. יעקובי מתקן את הטעות: "מה שאנחנו עושים לא בא מהמוסיקה האלקטרונית. אלה מקצבים שהם שבטיים יותר. אנחנו עושים קאמבק לטראנס האורגני שהיה קיים אלפי שנים במרוקו, באפריקה, בדרום אמריקה ובמזרח. עד היום הוא קיים. שבטים רוקדים בטראנס היסטרי".

"במקום סדנת ניו אייג'"

ליעקובי יש כיסוי לאמירות כאלה, כמי שהחל את דרכו המוסיקלית בנדודים באפריקה. הוא הגיע למקומות מבודדים ונכח בטקסים שכללו ריקודים שבטיים. כשחזר ארצה התחיל לחלוק את החוויה עם אחרים. ראשית בסדנאות, אחר כך באירועים מצומצמים.

לבסוף, לאחר מפגש עם המפיק גיל קרניאל, החלה ההרפתקה. הלמות התופים וכלי ההקשה, זמזומי הדיג'רידו והשירה האינטואיטיבית החלו להתפזר באוויר הארץ, מאוהל קרקס במושב יקום ועד למבצר שוני שבשיפולי הכרמל.

בינתיים התחלף ההרכב כולו. להקת טרייבל דאנס, שתעלה על הבמה העגולה בבנימינה בשבת, תהיה להקה רעננה לחלוטין. היא תכלול את יעקובי בתופים, את נדב גיימן בכלי הקשה, את ליאת שמאי בשירה ואת נגן הדיג'רידו הצרפתי זאלם, שהוטס במיוחד ממולדתו לכבוד המאורע.

הקונספט לא השתנה. ריקוד חופשי, בטבע, ובלי אלכוהול למכירה. יעקובי וקרניאל מאמינים שהצליל האקוסטי או ה"אורגני" לא מצריך מתווכים. אין להם התנגדות לצליל אלקטרוני, אבל כאן הסחורה היא אחרת: "אין לנו עדיין את היכולת ליצור תחליף לצליל שהוא אקוסטי מבחינת רוחב האינפורמציה. זה כמו ההבדל בין צילום דיגיטלי וצילום בפילם או בין חימום ארוחה במיקרו לחימום בתנור".

מילה ששבה וחוזרת אצל יעקובי וקרניאל היא המילה טראנס, טראנס כחוויה רוחנית שהמוסיקה נועדה לסייע לנפש לברוא אותה ולהחזיק בה. נשמע ניו-אייג'י? "את מה שמדברים עליו בניו אייג' ובסדנאות, הצליל הזה מספק בלי להגיד מילה", אומר יעקובי, "אנשים באים ומתחברים לזה, זה ריקוד. אותי לא מעניין מיתוג. ניו אייג' או לא ניו אייג'. אנשים אומרים לנו אחרי ההופעות שהם מאושרים. זה מה שאנחנו רוצים: להביא שמחה ולשמוח".